סדר עבודה מבעל הסולם זצ"ל
תש"ן – מאמר מ"ו
1989/90 – מאמר 46
א. להאמין שיש משגיח על העולם.
ב. לדעת שהאמונה היא בחינת למטה בחשיבות, והוא בוחר ללכת בדרך זו.
ג. שהאמונה שלו יהיה בדרך השפעה, ולא בעמ"נ לקבל.
ד. כשמיחסים את העבודה לה', להאמין שה' מקבל עבודתינו, ולא חשוב באיזו צורה נראה העבודה.
ה. באמונה למעלה מהדעת, יש להבחין ב' הבחנות:
א) הוא הולך למעלה מהדעת מטעם שאין לו ברירה,
ב) הוא הולך למעלה מהדעת, אפילו יתנו לו דעת, וכבר אין הוא צריך להאמין וללכת למעלה מהדעת, מכל מקום הוא בוחר ללכת בדרך של למעלה מהדעת.
ו. שהאדם צריך לדעת, כשהעבודה שלו היא באהבה עצמית, אחרי כל הצלחות, שהאדם מצייר לעצמו שהוא יכול להשיג, יהיה בידו להטיב רק בחינת פרטיותו עצמו. מה שאם כן באהבת ה', הוא מטיב להכלל. יודע לשמור את העזרה שמקבל מלמעלה, שלא יאבד את זה.
ז. צריכים לתת שבח והודיה על העבר, כי בזה תלוי העתיד. כלומר, בשיעור שנותנים תודה, בשיעור זה האדם מחשיב כל מה שמקבל מלמעלה.
ח. עיקר העבודה היא ללכת בקו ימין, היינו שלימות. כלומר, עד כמה שיש לו קצת אחיזה ברוחניות, הוא צריך להיות שמח, בזה שזכה שה' נתן לו מחשבה ורצון לעשות משהו ברוחניות.
ט. וגם ללכת בקו שמאל. וזה מספיק חצי שעה ביום. היינו, שיעשה חשבון לעצמו, כמה הוא מעדיף אהבת ה' על אהבה עצמית. ובשיעור שיראה את החסרונות, יתן על זה תפלה, שה' יקרב אותו באמת, שדוקא על ב' קוים האדם יכול להתקדם.
בספר "פרי חכם" (חלק ב' דף ס"ד) בסדר העבודה יש להבחין ג' בחינות:
א. להשתוקק להשלים נשמתו, להשיבה לשורשה, שזה נקרא בחינת ישראל.
ב. להבין דרכי השי"ת ורזין דאורייתא, "דמאן דלא ידע ציוויא דמארי, איך יעביד ליה", שזהו בחינת אורייתא.
ג. להשתוקק להשגת קוב"ה, כלומר להידבק בו בהכרה שלימה, שזוהי בחינתקוב"ה.
ומוטב שישתוקק לציוויא דמארי, שזהו קו האמצעי.
