האדם יותר מידי סומך על הדברים החיצוניים של העולם הזה, אם יהיה לי הרבה כסף יהיה לי טוב? אם אני יכוון יהיה לי טוב? אם יהיה לי ילדים יהיה לי טוב וכו', ועל מה צריך לסמוך? על ה' יתברך. כל אחד אומר שסומך אבל איך זה מתבטא ביום יום? הנקודה הפנימית או החיצונית? מה אתה רוצה את האהבה הפנימית שבך או הנקודה החיצונית? שאתה לומד תורה מה אתה רוצה? לדעת את החומר שאתה לומד ? או להתקשר לה' ולראות אותו באמת. מה אתה רוצה להביא מתנה לאישתך? או אתה רוצה לאהוב אותה שאתה מביא לה את המתנה?
אם נעצור רגע אחד ונאמר העולם הזה הוא רק אמצעי, רק חומר גלם. כל מה שאני רוצה בעולם הזה הוא לא הנקודה שאותה אני באמת רוצה בחיים. אבל מה לעשות שאני באמת מרגיש שאני רוצה אותה? אני מרגיש שאני רוצה כסף. איך אנשים אומרים העיקר הבריאות? זה שקר הכי גדול שיש, בריאות זה מלשון לבר מחוץ לבורא, בריאות היא דבר חיצוני, גם היטלר ימח שמו היה בריא. העיקר הבריאות? באמת? מהיום אסור להגיד העיקר הבריאות, צריך להגיע העיקר האהבה העיקר אהבת ה'. זו תפיסה כללית בחיים, לא העניין שיהיה לי כסף השאלה איך אני ישתמש בו, איך אני יתייחס אליו. לכן אם נעצור עכשיו כולנו ונשאל את עצמנו מה היחס שלנו לברית מילה? מה באנו להראות תחליפה היפה? באנו למסיבה? מה אנו באמת רוצים עכשיו בלב? מה מספק לנו בלב? מה אני באמת רוצה מבפנים? תעצור תחשוב מה אני רוצה עכשיו לפי זה תדע מי אתה. לא לפי מה שיש לך מבחוץ מה שבחוץ הולך לקבר הכל נרקב, מה שיש לך זו רק צורת ההתייחסות שלך לדברים ואת זה צריך לשכלל בחיים. ואם לשמה נידרש נבין שהפנימיות היא הדבר החשוב ביותר, חיצוניות זה מלשון חצי.
