דף היומי בזוהר, פרשת וישלח עמ' י'-י"ב
מתוך שיעורו של הרב אדם סיני שליט"א
מתוך שיעורו של הרב אדם סיני שליט"א
יעקב אבינו, לקראת המפגש עם עשיו שהוא "הלב הכוזב", מתכונן בשני דברים. אנו לומדים מכך דרך להתמודד עם הטומאה:
1. שיהיה לאדם את הכח להודות לה'.
עם לבן גרתי – יעקב אבינו מודה לה' יתברך שהציל אותו מלבן למרות שגר איתו. התודה של יעקב מגיעה מתוך חוזק והיכולת לראות את גדולתו של נותן המתנה והוא מוכן לוותר על המתנה. זאת בשונה מהתרפסות שמגיעה מתוך חולשה שהאדם לא יכול לוותר על המתנה שנתנו לו.
עם לבן גרתי – יעקב אבינו מודה לה' יתברך שהציל אותו מלבן למרות שגר איתו. התודה של יעקב מגיעה מתוך חוזק והיכולת לראות את גדולתו של נותן המתנה והוא מוכן לוותר על המתנה. זאת בשונה מהתרפסות שמגיעה מתוך חולשה שהאדם לא יכול לוותר על המתנה שנתנו לו.
2. לבנות את הלב, לאט לאט.
יעקב מגיע לעשיו – לא מתוך שתלטנות שבא ואומר לו 'אתה תהיה בצד, אבא בירך אותי ולא אותך'.
אלא, הוא מסביר בצורה יפה לעשיו 'למרות שאבא בירך אותי, הווה גביר לאחיך אני עבדך. למרות שבירך אותי שיהיה לי דגן ותירוש, כרגע אין לי כלום אלא נכסים שהם ניידים, ואין לי אפילו בית קבע.'
יעקב מגיע לעשיו – לא מתוך שתלטנות שבא ואומר לו 'אתה תהיה בצד, אבא בירך אותי ולא אותך'.
אלא, הוא מסביר בצורה יפה לעשיו 'למרות שאבא בירך אותי, הווה גביר לאחיך אני עבדך. למרות שבירך אותי שיהיה לי דגן ותירוש, כרגע אין לי כלום אלא נכסים שהם ניידים, ואין לי אפילו בית קבע.'
יעקב אבינו מבין שצריך גם את צד הקליפה שהיא שומרת על הפרי. ובאותה נקודה, לא צריך וגם אי אפשר לבטל את הקליפה בבת אחת ולכן אין לריב עם הקליפה, אלא לעשות את הטוב בבחינת 'עשה טוב', ולאט לאט היא תרד מעצמה.
כשבאים לכבוש את הלב צריך הפנמה ולאט לאט לבנות את הלב המתוקן וממילא הקליפה תתכופף לפרי.
