היסוד השבועי "הרכוש היחיד שיכול להיות לאדם"-פרשת תצוה

[four_fifth]

לבני האדם יכולים להיות הרבה נכסים, אך לא כולם תמיד נשארים אצלו: עושר יכול לרדת לטמיון, חפצים יכולים להיגנב או להתקלקל. יחד עם זאת- ישנו דבר אחד שברגע שהאדם השיג אותו, אף אחד לא יכול לקחתו ממנו. מהו אותו הדבר?

[/four_fifth][one_fifth_last]
[one_fifth_last]
מאת יוני כהן מתוך יסוד פרשת תצוה מספרו של הרב אדם סיני התורה, האדם ומה שביניהם
[/one_fifth_last]
[one_fifth][/one_fifth]
[three_fifth]

לא פעם מסתובבים אנו בעולם ונחשפים לפרסומות רבות ומגוונות: שלטי חוץ, באנרים שקופצים למסך המחשב באמצע בדיקת מיילים, שיחות טלפון ועוד. מבטיחים לנו שאם נקנה את אותו דבר או נרכוש את אותו שירות שמציעים לנו, נהיה מאושרים. יהיה לנו טוב. לעיתים אנו מתפתים וקונים, ולעיתים-לא. אך המציאות החיצונית אכזרית דיה כדי לא לעזוב אותנו במנוחה.
ברור לכל שכדי שתהיה לנו בעלות על משהו, צריך לשלם עליו. כיף לנו לקבל דבר בחינם, אך לכל אחד מאתנו יש את הסיפוק שמלווה אותנו כשאנו קונים דבר לאחר שעמלנו כדי להשיגו.
יחד עם זאת- ישנם דברים בעולם שהם בבחינת הפקר, כמו אבדה. במילה זו ישנן האותיות א', ב', ד' ו-ה'. רק האות ג' חסרה. אות זו באה לרמוז על בחינת "גומל חסד", המצביעה על תכנונה של הטבה לאחר. למה שמחוץ לאדם. זהו הרכוש הנפשי היחידי שהאדם יכול לרכוש. לשלם עליו ולקנות אותו.

מה אבד לנו?

כל הירידה שלנו לעולם הזה באה בשביל למצוא את אשר אין לנו. את אשר אבד לנו. וזה הקשר עם נותן החיים. העולם הזה הוא מקום של פירוד גדול כדי שנלמד להתחבר מחדש, אבל הדבר הזה לא תלוי רק בבורא, אלא מחויבת להיות שותפות למטרה ויגיעה גם מצדנו. אם הדבר היה תלוי רק בה', זה מזמן זה כבר היה נעשה, אלא שלנו, כנבראים, יש תפקיד בכדי שנוכל לקבל את הטבת הבורא שהוכנה לנו מעת בריאת העולם, והיא לבנות כלים של אהבה, וזוהי בדיוק התכונה של גומל חסד. כל יגיעותינו ומאמצינו צריכים להיות מכוונים לדבר הזה.
בעולם הזה ישנה את תחושת הפירוד הגדולה ביותר שאפשר. אנו מרגישים מאוד עצמאיים בעולמנו, נבדלים באופן ברור איש מעת רעהו. האם זהו מצב טוב? מצד אחד ניתן לומר שהיה עדיף אילו כולם היו מחוברים יחד, כאיש אחד בלב אחד, אבל אז לא הייתה לנו שום עבודה לעשות, וממילא לא היינו יכולים להיות שותפים לבניית האהבה.
מצב זה של פירוד נותן לנו מקום לעשייה, מקום לבוא לחיבור מצד עצמנו, ויגיעה זו היא ההופכת את הדבר לשלנו, לרכושנו.

מדוע לא נישאר נפרדים?

יבוא אדם ויאמר: 'טוב לי להיות לבד, עם עצמי. למה אני צריך את כל זה? אני רואה שכל פעם שאני בא לקשר עם מישהו אחר, אני יוצא מזה פגוע. אז עדיף לי להישאר לבד?' אלא שכאן אנו צריכים להבין עוד יסוד מאוד חשוב שהבריאה איננה יכולה להגיע לשלמות לבדה, כי היא חסרה מטבעה. רק אם היא תתחבר לדבר השלם, לבורא יתברך, היא תוכל לזכות לשלמות.

איך מתחברים לשלם?

על שאלה זו ענינו בעבר, והתשובה היא על ידי השוואת הצורה אליו. בכך שנהיה כמוהו. וכמו שה' נתפס על ידינו כטוב ומטיב לזולתו, גם אנו, ברגע שנשיג את התכונה הזאת בתוכנו פנימה, נהיה שווים אליו. וזה מחזיר אותנו למה שפתחנו בו: הרכוש שאנו יכולים לזכות בו זה בחינת הגומל חסד.
מעתה עלינו לסגל לעצמנו תפיסה של גומל חסד: לחשוב כל הזמן מה יצא לאחר ממה שאני עושה, ולא מה יצא לי מזה. לעזור לאחר לא מתוך מטרה לקבל מזה טובת הנאה, אלא בכדי להיטיב לו. הדבר קשה עד למאוד, כי זה כמו להיוולד מחדש. אבל זהו התשלום שאנו יכולים וצריכים לשלם כדי להשיג בעלות על הדבר. בלי תשלום- הדבר לא יהיה שלנו.
מכאן נישא תפילה לה' שייתן לנו כח לשלם בשמחה, לתת את האנוכיות שלנו תמורת האהבה….

שבת שלום!

[/three_fifth]
[one_fifth_last][/one_fifth_last]