שלום ידידים יקרים,
חודש חשון הגיע.
ימים לא פשוטים עוברים על עם ישראל. כולנו רוצים להתחזק, להסתכל מעבר למקרים ולהבין את העבודה הפנימית הנדרשת מאיתנו.
חודש חשון הוא תחילת זמן החורף. זמן המסוגל להתכנסות והתבוננות פנימית.
אנו מצרפים בהמשך את הפוסט שהרב פרסם השבוע על עבודת החורף. קריאה נעימה!
פרשת נח, כמו כל פרשות השבוע, מזמנת לנו הסתכלות על המציאות שלנו, מזמנת לנו חידוד בעבודת ה' שלנו. בכל יום שלישי, בשעה 19.30, מתקיים בבית מדרשנו שיעור עם הרב אדם סיני על פרשת השבוע על פי הזוהר הקדוש. כדאי להגיע! אין צורך בידע מוקדם בקבלה, כל שיעור עומד בפני עצמו. זוהי הזדמנות ייחודית לפגוש את הרב ולשמוע שיעור מפיו. כולכם מוזמנים!
בהמשך הניוז, מאמר על פרשת נח מאת הרב.
ועוד מהנעשה בבית מדרשנו
במוצ"ש בשבוע הבא, מוצאי י"א חשון, נקיים ערב נשים לכבודה של רחל אימנו. בערב נדון בפנימיות המושג "רחל", נעשה הפרשת חלה, סדנה בעיצוב נרות ונשיר שירי נשמה יהודיים. הערב לנשים בלבד ובהרשמה מראש בלבד. לפרטים פנו לקרן- 050-314-1111.
בקשה שלנו ממכם, ידידי הסולם:
ספר הרב "מועדי ישראל האדם ומה שביניהם" כתוב ומוכן להוצאה לאור ברוך ה'.
הספר מאגד בתוכו מספר מאמרים על כל אחד מהחגים בלוח השנה העברי. הקורא יוכל למצוא בספר את הכוונה הפנימית שיש לעשות במצוות כל חג, את עבודת הנפש הייחודית לכל חג ואת הקשר של כל אחד מהחגים לכל מעגל השנה.
הוצאה לאור של ספר כרוכה בהוצאות כספיות רבות. מה גם שמדובר בספר של כמעט 1000 עמודים שיצא בשניים או שלושה כרכים.
אנו מזמינים אתכם להשתתף איתנו בזכות להוציא לאור ספר חשוב זה.
כל אחד מאיתנו יכול לתרום כדי שידע זה יונצח בספר נגיש לכל קורא.
כל תרומה תתקבל בברכה.
ניתן להקדיש עמוד או חלק ממנו לרפואה, לעילוי נשמת או להצלחת אדם החשוב לכם.
לפרטים פנו לקרן – 050-314-1111
אנו מודים לכל מי שכבר תרם! משמח להיות שותפים במפעל החשוב של הפצת פנימיות התורה בעולם!
אנו מאחלים לכם ולכל עם ישראל שבת שלום והמשך ימים רגועים ובשורות טובות!
ציטוט השבוע
כל הפעולות שאנו עושים, הן יצירת מקום מוכן למצב שבו הקב"ה ברחמיו ירחם עלינו וייתן לנו את ההרגשה הרצויה.
התורה האדם ומה שביניהם, פרשת נח, עמ' 17
"יגעתי ולא מצאתי אל תאמין, לא יגעתי ומצאתי אל תאמין, יגעתי ומצאתי תאמין" (מגילה ו'). היה צריך להיכתב לכאורה "יגעתי וקבלתי", כאדם העובד כל החודש ומקבל משכורתו. אך אומר הכתוב לשון מציאה, כאילו באופן פלאי קיבל האדם דבר שלא היה שייך לו. עבד האדם כל החודש וצריך לומר "המשכורת באה מהבורא".
התורה האדם ומה שביניהם, פרשת נח, עמ' 17
פוסט מאת הרב אדם סיני
עבודת החורף
איך לחדור לעומק נפשי ב-5 שלבים:
א. מיאוס מהרדידות
רדידות היא כל דבר שמוגבל בזמן ובמקום ושהוא קל להשגה. לדבר העמוק יש השלכות חיוביות רבות.
איך יוצרים מיאוס? 1) לפרסם שהרדידות זה דבר רע. 2) לגנוב כל מה שאפשר מהרדידות הזאת לטובת העמקות. 3) כשיגיע האור על כך שהתגברנו על הרדידות, לוותר עליו כסיבת הפעולה.
ב. חדות
לבנות רצון לדבר עמוק בעזרת החדות.
תכונת החדות נותנת אפשרות לחדור פנימה, תוך הבחנת הפרטים הקטנים והנפרדים. אם מנסים רק דרך הדברים הגדולים שוברים הכל.
ג. תעוזה והכנת כלי מלחמה.
כדי להיכנס למקום חשוך, מתחת לפני השטח, שם אין לנו שליטה, נצרכת תעוזה יחד עם הכנה.
אדם שמרגיש שהוא חי בשקר צריך לוותר על התענוג שהוא מקבל – שגם אם מודע שזהו תענוג מדומה, עדיין נהנה ממנו.
הפחד נובע מאיבוד שליטה, ע"כ מבקש האדם להחזיק את החומריות החיצונית אותה הוא חש ורואה, שם הוא מרגיש בטחון, אך בטחון זה מזויף הוא, שנשען מה שבטבעו הולך וכלה.
ד. עקשנות אמונית.
אחרי יציאת מצרים, נדרשת עקשנות כדי לצעוד במדבר.
יש לסמוך על הקב"ה שייתן לנו כוחות להתקדם בדרך ולשוב לצעוד גם אם פגמנו.
מי שמאבד מעט נשימה מייד רוצה לצאת. היכולת להתמודד עד להוצאת פניני הנשמה מהעומק, מצריכה עקשנות. אדם שמחפש תענוגות מידיים יפול שוב ושוב ולא יוכל להתמיד.
ה. התחדשות
היא דבר מחויב בעבודת ה', כאשר עובדים בעומקים.
כדי שהרצון לא ייהפך לדבר המתליע, התחדשות נצרכת ומקבלת את כוחה מההתעמקות ההתחדשות מפיחה רוח חדשה, יש לחפשה. אל לו לאדם לחזור על אותו לימוד, אותה הסתכלות אותה חויה פעמיים.
כל פעם כאשר אתה נפגש עם אותה מציאות חייב לחדש.
אין צורך לחפש כל העת מציאות חיצונית חדשה, אלא חפור בה וחפור בה וכולה בה.
הרב אדם סיני ב``בואי כלה``, ערב שבת פרשת נח תשע``ה
פרשת נח
בפרשת נח אנו פוגשים את תחילת יסוד היהדות. נח מהווה שורש לאברהם אבינו שהוא כמו כתר, כמו שורש לצמצום ב'. לאחר עשרה דורות, יוצא אברהם אבינו שמתחיל את העולם. נח בא לאחר חטא אדם הראשון, הוא נולד מהול, והוא בונה 120 שנה תיבה, כנגד 120 צירופים של שמות אלוקים. כל שנה, כנגד נקודת דין שיש בעולם. נח בונה צמצום ב', דהיינו בונה עוד נקודה של תיקון, כך שהתיבה ביסודה מכילה את כל התיקונים הנצרכים בעולם, על כל בחינות הדינים שיש בעולם, שהם בחינת 120 צירופי אלוקים. אלוקים, כאמור, זה מידת הדין, וכאשר היה החטא של אדם הראשון בעולם, נקודת הדין התגלתה בעולם בצורה של אנשי דור המבול.
האם הבורא התבלבל?!
אנשי דור המבול היו חוטאים לה', גוזלים ופועלים בתאווה, לכן היה צריך להשחית אותם. מדוע להשחית את האדם? האם הבורא יתברך, חס ושלום, התבלבל במוצר שהוא יצר?! הרי הוא עשה את האדם, איך יכול להיות שהוא בורא, ואחר כך משחית את הכול? אם היינו רואים מפעל ייצור בונה מכוניות, ואחר כך לוקח את כולם להריסה, ומשאיר אחת או שתיים, מה היינו אומרים? מפעל לא מוצלח. האם הקב"ה חס ושלום לא מוצלח?!
אז יש לנו יסודות מחשבה, ואנו חושבים רק על פיהם. היסוד הראשון הוא שהבורא טוב ומטיב והוא שלם בכל השלמויות האפשריות. לכן, אי אפשר לומר שהבורא התבלבל. אז מה קרה כאן?
חופש הבחירה מול הכרח הדין
תשובה: ניתנה לאדם בחירה. מתוך האפשרות של האדם לבחור, יכול לבחור ביראת ה', ויכול לברור לפעול רק את צד הבריאה, צד התאווה הפרטית. היות שיש לאדם את האפשרות, אז האדם בד"כ פועל בדין. מהו דין? למדנו שדין זה אומר שיש עליו חוק מכריח, חוק מכריח שנתן הבורא, שיש לכל אדם רצון להיות מאושר, רצון לקבל את התענוג. זה נקרא דין. זה הדין הראשון, אחריו יש עוד הרבה דינים אחרים. ככל שהבריאה הולכת ומתרחקת מאיתו יתברך, כך הולכים ההכרחים ומתפרטים. ההכרח הראשוני הוא של רצון לקבל, וכולם מתפרטים מהרצון לקבל.
כתוב "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ". לא כתוב הויה, אלא אלוקים. אלוקים זה מידת הדין. דהיינו נתן חוק, אדם חייב לרצות לקבל, לרצות להיות מאושר.
אבל אחר כך, כשברא את האדם, שיש לו בחירה, כתוב "וייצר ה' אלוקים את האדם". כתוב גם שם הוויה וגם שם אלוקים. מזכיר גם שם הוייה, כיוון שיש לו אפשרות לבחור. שם הוויה זה כבר מידת הרחמים, ויכול לבחור.
היות שהאדם בחר, אבל בחר בצד אלוקים, אז צריך לבוא ולתקן את זה. האדם בחר רק בצד של מה שהוא רוצה לקבל, ואכל מעץ הדעת, דבר שאסור היה לו לעשות. עץ הדעת הכוונה היא מה שאני רוצה ליהנות מהרצון הגדול. האדם אכל ממנו. עכשיו בא נח ואומר בוא נתקן. איך נתקן? על כל דין, נבנה נקודה שתאפשר להתגבר על הדין. 120 שנה הוא בנה תיבה. שנה זה בחינת דין, ראש השנה זה דין. על כל ראש של דין כזה, הוא בנה עוד נקודה בתיבה. אחרי שבונה את האפשרות לתיקון, אז מכניס את כל הבהמות.
מה עשו הבהמות הטמאות?
נח מכניס מהבהמות הטהורות שבעה שבעה, ומהבהמות הטמאות רק שניים שניים. לכאורה, למה פוגמים בבהמות והעופות הלא טהורים? הרי הם לא חטאו, אין להם בחירה. מילא האדם, שיש לו בחירה, אני מבין שצריך לכלות אותו, בגלל שבחר לא נכון. אבל מה אשמים בעלי החיים?
התשובה היא שהם לא אשמים, אבל הם חלק מהבריאה, ואומר הזוהר הקדוש שכאשר יורד דין לעולם, יורד על כולם. לכן, הם חלק מהעונש של האדם. ברגע שהאדם עולה, הוא מעלה את כל הבריאה איתו, ברגע שהאדם יורד הוא מוריד איתו את כל הבריאה. היות שהם פרטים ששייכים לכלל, אז גם הם כפופים לכלל שבו הם מצויים, לכן הם יורדים יחד עם הבריאה.
מה אנחנו צריכים ללמוד מזה?
צריכים ללמוד שהבורא יתברך נותן לנו בחירה, והבטיח שלא יהיה מבול יותר. מה זה מבול? המים הזידונים, דהיינו השאלות "מי ה' אשר אשמע בקולו?" ו"מה העבודה הזאת לכם?". אלו שתי הבחינות שיוצרות את המים הזידונים, שבהן האדם נופל, ביראה ואהבה, בגאווה ותאווה. במקום להשיג יראה ואהבה, הוא נופל לגאווה ותאווה. אלו הבחינות העיקריות בהן האדם נופל, וכל השאר נובע מזה.
"תיבה" זה היפוך של אותיות "הבית". זה היפוך של הרצון לקבל. התיבה היא המקום שבו מתקנים את הרצון להשפיע, כמו סוכה, המאפשרת לנו לעשות את התיקון. כל מי שייכנס לתיבה יינצל, מי שיהיה מחוץ לתיבה, יהיה בתוך המים הזידונים.
מה זה להיות מחוץ לתיבה? זה להיות בתוך התפיסה החילונית, התפיסה המדעית, התפיסה של העולם הזה, שבה מושתת הרצון לפרטיות גדולה מאוד. לא פעם, אדם נופל בפרטיות הזו. החברה המערבית לוקחת אותנו לנקודה פרטית מאוד, מולה באה היהדות ואומרת לנו: "יהודים יקרים, חזרו לאביכם שבשמים, יש בכם נקודה חשובה שאתם יכולים לקחת את הדין, ולהכליל אותו בבינה – לתת לו נקודת השפעה, ומשם להתחיל לתקן".
120 שנותיו של האדם, הן בחינת כח המסך שהוא צריך לקנות. מסך בגימטרייא 120. התפקיד של המסך הוא להפוך את חומר הגלם הזה, שנקרא רצון לקבל, ולתת לו צורה אחרת, לא הצורה שבה בא חומר הגלם, אלא צורה של רצון להשפיע. אם המסך, שיש בו 120 צירופים, עושה את הכח הזה, אז עושה את התיקון של נח בעולם. זה תיקון שורשי שמתקיים בעולם. אז יוצאת ברית של קשת – ג' קוויים. הברית הזו, של הקשת, אומרת שהתיקון שצריך לעשות הוא בבחינת ג' קווים, של אברהם; יצחק ויעקב. על זה מושתתת אחר כך כל היהדות, תיקון של ג' קווים.
לכן, כל אחד צריך לראות את עצמו שמסכים לקחת על עצמו את המסך. על כל דין, על כל רצון לקבל, על כל חוק שהוא מרגיש שזה הכרח אצלו, יקח על עצמו את המסך הזה, את הכח הזה, לשנות אותו למידה של קשר, של אהבה, של רחמים. אם כך נעשה, אז נוכל ודאי להיכנס בע"ה לתיבת נח, והמים הזידונים לא יוכלו לנו.
