המחשבה הגנדרנית

אני מבקש שנדרש קצת להתבוננות על המחשבה ונשימה במקומה. עצמאית נהייתה זו הגנדרנית, ועוד שבחוצפתה לקחה את מקום הגבירה, את האני שלנו. אני מציע, שנחזירה למקומה השפוי, ונאמר לה כך"
"מחשבה יקרה, את חוזרת להיות שפחה, מהיום אני אומר לך על מה ואיך לחשוב, ולא את אומרת לי מי אני."

מהיום אנו מחליטים : "איך ועל מה כדאי לחשוב?"

אם אשתי בקשה ממני כוס תה, אני לא מרשה למחשבה שלי לחשוב מתוך התסכול, שהיא ניזונה ממנו בריב עם הבוס שעה לפני שהגעתי הביתה, או מהרוגז שהיה לי בכביש עת הנהג שליידי נהג בפראות. אם אתן לה את החופש לקבוע את האני שלי היא ודאי תאמר כך : " אני לא עבד שלך, תעשי לעצמך".

אומר למחשבתי כך: "רק רגע מחשבה, יש לך תפקיד, את אמורה לייצר לי אהבה לאשתי, ומה יצרת? תסכול, ריב, התרחקות? מעלת בתפקידך"
כך צריך להשתמש במחשבה. אני רוצה שהיא תיצור לי אהבה לאשתי, מה כדאי לחשוב על המוגש אליי מהמציאות בצורה של בקשתה של אשתי כוס תה, כדי ליצור אהבה לאשתי? המחשבה היא מכשיר לשימוש האני שלי ולא האני עצמו.

כך כדאי לי לחשוב: "איזה יופי שאשתי רוצה כוס תה דווקא ממני. היא רוצה את קרבתי. "
צועקת השפחה רגע אבל מה האמת?
ואני בשלוותי עונה לה, האמת שצריך לאהוב את אשתי, את בני האדם, את הקב"ה, להישאר בשלוות נפש בשמחה.
את דורשת אמת מצבית. היא לא קיימת.
אני רוצה אמת צורתית. והצורה האמיתית היא כאמור אהבת ה' וכל הנגזר ממנה. מעתה את תשמשי אותי רק לזה.

אך איזה שחרוררררררר.