הכשל שבאהבה

לאחר מספר שנים, חודשים, שבועות או ימים, נוצרת אכזבה קשה היות והסיפוק מהצד האחר אינו מגיע. האדם חווה, שהציפייה שלו למילוי סיפוקיו, אינה באה לידי מימוש. בהיות האדם מתוסכל, כועס הוא על הצד האחר ומאשים אותו גם על דברים שלא אמור הצד האחר לתת לו. במצב זה נוצר נתק, ואז מנסה האדם גם לקחת בכוח את הדברים שנדמה היה לו בציפיותיו השגויות, שצריך הוא לקבל. זאת עושה בשליטה ובהאשמה מתמדת. מצב זה מביא להתנתקות ורצון לחיות את חייו בנפרדות מהצד האחר. אך ברוב המקרים, אינו מעיז לייצר את הפירוד בפועל, ועל כן יוצר מערכת של התנהלות המנתקת אותו מהצד האחר.

אני תקווה, שמשל זה לעניין הזוגיות הגשמית מובן לקשר עם הבורא יתברך, לאני של האדם. לרצון לקבל שלו יש ציפייה טבעית, שהבורא יתברך יספק את כל רצונותיו, הן אלו הראויים והן אלו שאף הוא יודע שאינם ראויים. הן את הרצונות הגשמיים הנמוכים ביותר, והן את הרצונות הנפשיים.

ביודעין או שלא ביודעין, כאשר אין האדם מקבל את סיפוקיו מהחיים, מתחיל הוא לחוש כמאשים את הבורא, וכתהליך כמעט הכרחי גם מרוחק מהבורא. באופן טבעי, גם הבורא מתרחק מאדם זה, כפי שאומר קדושנו ה"בעל שם טוב", שהדרך לבדוק עד כמה רוצה הבורא להשתעשע אתך, פשוטה היא כפי שאתה רוצה להשתעשע עמו, כפי השתקפות פניך במראה, ממש אחד לאחד.

עתה כאשר לפתחנו חודש הסליחות – חודש אלו"ל, ראוי שנעשה תאום ציפיות ראוי לעניין האהבה ביננו לבין הבורא יתברך. ראוי שנעמיק בנפשנו את הקשר הקרוי "אני לדודי ודודי לי". האם קשר מסחרי אנו מבקשים?

בע"ה בהמשך הכנה ראויה לסליחות, ולחודש אלול.