הזוהר היומי וַיְחִי קכז-קכט –הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל
מי שמגיב רק לפי המקרה – ייפול.
יש ללמוד לפרש את המציאות נכון, כפי שהנשמה רואה דרך החוקים העליונים – מעבר לזמן ומקום. ישנה נקודה פנימית אותה עלינו לפגוש בחוץ ולהפעימה מבפנים מכל מקרה שההשגחה מפגישה אותנו – וכך לרכוש אמונה לצורך שיכלול.
ישנו סדר קבוע לקיום העולם ישנו זיווג תדיר ולא פסיק של חסדים המקיימים את העולם, לכן כתוב הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם (אות יוד יתרה) ולא היושב. בסדר נוסף לתיקון ושיכלול, בו צריכים חוכמה, יש לעשות תנועה נפשית ויגיעה. בסדר זה כבר תלויה הקבלה במעשי התחתונים, וכאשר פוגמים, נפגם הזיווג התדיר הנק' אהבת דודים, וחורבן בא לעולם.
זהו סוד מָשְׁכֵנִי, אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה, דהיינו מָשְׁכֵנִי לנקודת האמונה העליונה, ואז נוכל לרוץ אחריך ולקבל את הארת החוכמה. זהו ההסבר ל – הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם, שהאות יוד הנותרת, באה לגלות שיש את נקודת האמונה שרק דרכה ניתן לקבל את כל האורות של היושב בשמים.
מנעולא היא בחינה נפשית – היכולת לנעול את המקרה, את הדבר החיצוני – שבא רק לגלות את החוכמה. התייחסות נכונה של אדם היא שכל מה שרואה, חושב, מרגיש – את הכול יתלה באמונה. כלומר כשאדם רואה שיש לו דינים, עליו לשפוט דרך תפיסת הבורא שבתוכו, דרך נקודת האמונה הראשונית שנק' מנעולא, ואז שופט כל מקרה באמונה ברורה שהקב"ה טוב ומטיב – וכך ממתיק את הדין.
ישנה אידיאה עליונה המחזיקה את היהודי, ולקיום יש לו ביטחון וקביעות כמו שמירת מצוות ולימוד קבוע. כעת עליו להתקדם ולהשתכלל – כדי להשיב הכל אל הלב אותו יש ליישר לפי חוקי העליון.הדבקות בעליון אינה יכולה להיות בבחינת השגה, אלא אמונה בלבד.
אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים מַהֵר, יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד. מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ – להקדים את נקודת האמונה, דהיינו שהאמונה תהיה הסיבה לכל התפיסה. תפיסת הבורא בצורה אמונית צריכה להיות קודמת לכל הדיון המחשבתי שלנו. רַחֲמֶיך – להיכנס לרחם הבורא ולהיוולד עם תפיסה אמונית, זה הקודם לכל מחשבה והרגשה שבאה אחריה. כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד – דל הוא חסר אמונה.
אם ישראל לא היו חוטאים לפני הקב"ה, היו שאר עמים עכו"ם נכנעים לפניהם. אין סיבה אחרת לאנטישמיות. זהו אתגר איתו יש להתמודד, כחלוץ המוביל את כלל האנושות. כל התנהגות הגויים היא רק לוואי, תוצאה. כל אומות העולם שבאדם – דהיינו הרצונות הגויים שבתוכו, משתלטים עליו כאשר מעשיו מקולקלים, כאשר אינו שַֹם בבסיס ההשקפה את האמונה, את הקשר הפנימי לקב"ה.
