הזוהר היומי
עמודים מט-נא
ומאמר "אילת השחר"
המאמר הראשון המלך החדש שקם לא מכיר את יוסף, מפני שאם היה מכיר את יוסף היו מתקרבים.
אם היה מכיר את יוסף היה יודע שהוא בחינת הצדיק שמציל את העולם ולכן אין טעם לנסות להורגו.
ההשגחה כל הזמן מתחדשת בבחינת יש מאין.
הפירוד לא רוצה לזכור את נקודת הייחוד.
כשאדם בא לעשות מצד עצמו מעשים שסותרים את הגיונותיו הוא כנראה לא מספיק מודע אליהם.
לא להכיר נקודה נפשית מסוימת זאת אומרת לא לפעול את אותה נקודה ממילא גם לא להתחבר עם אותה נקודה. כמו פרעה שלא התחבר עם יוסף.
הלילה הוא כוח הנפרדות ואיך אפשר להתמודד עם נפרדות?
כאן עובר למאמר "אילת השחר"
מסופר על שני חכמים שהלכו בדרך והקדימו לצאת לפני עלות השחר.
ראו שני כוכבים הולכים זה לקראת זה, כוכב פרעה וכוכב יוסף.
כדי לאחד אותם צריך את הקו האמצעי. איך מאחדים את שני הכוכבים- ע"י התפילה.
כל גאולה נובעת ממצב של גלות קודמת. לכן כשאדם רואה תשוקה גדולה ונפרדות שקיימת בו,
היא רק מרמזת על אפשרות להתקרב למקום הגבוה יותר.
כשאדם נמצא במקום כזה שלא ירשה לעצמו לוותר על המקום הגבוה אלא ידע שהתהליך הוא כזה.
התעוררות של הרצון, ההכרה בו ומהמקום הזה לעלות.
אם אדם זוכה לעשות את התהליך הזה בתוכו, זוכה לעורר את השחר, ולא שהשחר יעיר אותו.
אם אדם יראה את חשכת הלילה חיסרון אבל שבא ליתרון.
כי חיסרון שנובע לצורך יתרון הוא יתרון.
