פרשת תצוה תשעו'
"ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד". [פרק כז' פסוק כ']
–
כיצד לבנות רצון אמיתי?
–
בפרשה זו מצווים אנו, בדרך עבודה מסודרת ומדויקת, כיצד לבנות נכון את ה"אני" של האדם.
האדם בטבעו הינו מקבל בע"מ לקבל, משמע שמצד הרגשת האדם הרגיל, פרטיותו היא אשר צריכה לקבל את התענוג. אנוכיות זו היא ה"אני הכוזב" של האדם, צד הגוף בלבד, ללא קשר לנותן התענוג.
האני האמיתי של האדם מחויב להיות קשור לעליון, לבורא, ששם מקור השפע, וללא קשר אמיתי ונכון, לא יכולה להתקיים מטרת הבריאה. ולשם כך צריך האדם לבנות את רצונו בצורה הנכונה עם העליון, צורה של "השוואה".
נשאלת השאלה , לשם מה ניתנו המצוות?
שואל הרב"ש בספרו על התורה, פרשת תצוה – "איזה טיפש יכול לומר שהקב"ה צריך שישראל יאירו לו, וכי הקב"ה צריך לאור גשמי?"
בוודאי שאין הבורא צריך שישראל יאירו לו, אלא כל המצוות ניתנו לאדם בכדי לבנות קשר של "השוואת צורה" עם הבורא ית', להכיר בעליונות הבורא, ולפתח את תכונת ההשפעה.
כותב הרב אדם סיני שליט"א בספרו – "להעלות נר תמיד" – "במצב זה המקבל הוא מטה בחשיבות והנותן הוא מעלה בחשיבות…" מכיון שמדובר על אדם, שמחפש רק קדושה, הוא אינו רוצה להשתמש עם המנורה ללא שמן זך…" ולכן נאמר "להעלות" ולא "להדליק", רצונו של המחפש קדושה, הוא להשתמש ברצון של השפעה, ולא מתוך רצונו להדליק, את רצונו העצמי, מתוך תאווה."
על האדם לקיים את חייו מתוך "ברית" עם הרעיון, שהבורא הוא טוב ומיטיב, ועלינו לקיים עימו קשר של "אהבה", אהבת הבורא, ולא אהבת האני הפרטי. האמונה שחייו של האדם תלויים בכך, היא הכוח שיכול להחזיק את האדם בזמן ההסתרה, בזמן האימון. כפי שכותב "אביר יעקב" בספרו "פיתוחי חותם" – "ואתה תצוה את בני ישראל", דהיינו, תצוה את בני ישראל שיהיו זהירים וזריזים שיקחו אליך – שתתנוצץ בם"
משה, שהוא נקודת האמונה שבאדם, צריכה היא להתנוצץ בנפשו, בבואו לקיים את המצוות שניתנו לו.
מסכם הרב אדם סיני בספרו על הפרשה – "כל אדם, צריך להאיר את רצונו האמיתי ולהיות בשמחה תמידית, בבחינת הצדיקות שבו. זה ניתן לעשות על ידי מעשה אחד, אפילו קטן, שיעשה עם כוונה להשפיע נחת רוח לבוראו".
בע"ה שנזכה כולנו לבנות נכון את ה"אני" שלנו, ולעשות את רצונו ית'.
