פרשת צו תשעו'
[ויקרא פרק ו' פס' א' ב'] "וידבר ה' אל משה לאמר. צו את אהרן ואת בניו לאמר, זאת תורת העלה, היא העלה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר ואש המזבח תוקד בו."
היכן על האדם לעשות את השינוי הגדול בחייו?
כותב הרב אדם סיני שליט"א בספרו – "באופן רגיל, האדם נמצא במצב, שאינו רצוי לו. ישנם שינויים רבים, שהאדם יכול לעשות, אך השינוי החשוב ביותר, העמוק ביותר, הוא במחשבתו."
טבעו המורגש הרגיל של האדם, הינו לקבל לעצמו. זו המחשבה הטבעית המורגשת בחיצוניותו של האדם, וזו עצת היצר הרע, ואין לאדם באופן טבעי חיסרון נעלה יותר, חיסרון לקדושה.
"צו את אהרן…", אומר הזה"ק [צו טו'] "אין צו אלא עבודה זרה, דהיינו סיטרא אחרא."
על האדם לזרז עצמו להרגשת חיסרון שונה מטבעו המורגש, החיצוני, בכדי להגיע לתכליתו.
כפי שכותב הרב"ש זצוק"ל בספרו על התורה – "כשאין לאדם חיסרון לשלמות, על זה יש ביותר לזרז את עצמו ולעשות כל מה שבידו להשיג רצון."
הרגשת האדם, מקורה במחשבה, ומצד טבע האדם המחשבה הטבעית היא, "מה יצא לי מזה?" ולא הרצון לקשר עם הבורא, להשפעה, לאהבה. על כן האדם צריך לוותר על רצונו העולה בו על פי טבעו האנוכי המוכר לו, ומתוך בחירה מודעת להקריבה, לשרפה באש, ולהעלות בתוכו, במחשבתו, חיסרון לקדושה, לרצון נעלה יותר.
מהו קרבן עולה?
ב"אוצר המדרשים" (עמוד רכ"ב) – "מובאים דברי חז"ל על קורבן עולה, עליו אומר הקדוש ברוך הוא: רצוני שלא יזוז מן המזבח מפני שקורבן זה חביב עלי מכל הקורבנות!
למה הדבר דומה? למלך שהיתה לו שמחה, והיו אריסין ובני ביתו ואוהביו מביאין לו מתנות והיה המלך מסלקם. הגיע אדם ובידיו סל מלא פירות יפים. שאל אותו המלך: מי אתה? אני – ענה האיש – אריסו של המלך! אני מטפל בפרדסי המלך והבאתי דורון מפירות ההדר המתוקים הגדלים שם.
אחריו הגיע אחר ובידיו טלה רך. מי אתה? – שאל אותו המלך. אני – השיב האיש – הממונה על עדרי צאן המלך והבאתי דורון למלך מהוולדות החדשים שהמליטו הצאן.
בא אחד ובידיו מתנה למלך. מי אתה? – שאלו המלך – האם גם אתה עובד בשירותי? אני אינני עובד עבור המלך – השיב האיש – לא אלא שהבאתי מתנה כדי לכבד את המלך! לשם כך באתי.
דורון שהביא זה – אמר המלך – לא יהא זז משולחני! אדוני המלך – שאל אחד השרים המקורבים – מפני מה חיבבת דורון זה יותר מכל הדורונות? כל אלו שהביאו דורונות – ענה המלך – הם חייבים לי וחייבים בכבודי, אבל זה שאיננו אריסי ולא בן ביתי אלא כיבדני חינם, דורון זה חביב עלי מכולם! אם חטא אדם מביא קורבן חטאת, ואם אשם מביא קורבן אשם, אבל העולה נדבה היא, לפיכך חביבה היא לפני הקדוש ברוך הוא יותר מכל הקורבנות."
בכדי להקריב "קרבן עולה", על האדם להאמין שיש בו, בנפשו, את הכוח לפעול בקדושה, מעל הדעת, בכוח הכהן שבו, שרק דרכו יכול האדם להתגבר ולמגר את מחשבת היצר הרע, ולבנות חיסרון אמיתי, לקשר, ל"ביחד", לאהבת הבורא.
לשם כך צריך האדם לזכור, מהי המטרה שלשמה בא לעולם, ולנתב בסביבה הראויה, את החיכוך הפנימי המתקיים תדיר בנפשו, בכדי שיוכל מרצונו, לבנות את הכלי הראוי, כלי דקדושה לאהבת הבורא.
מסכם הרב אדם סיני שליט"א בספרו –
"על האדם לזרז עצמו ליצירת ההתלהבות לעבודת ה' כנגד להבת יצר הרע. עליו למצוא תחבולות ראויות לעורר את הכהן שבו, את קו ימין שבתוכו, ללכת למעלה מהדעת הרגילה, המורגשת שלו.
התחבולה הכללית היא שמטרתו תבער בתוכו תדיר. על האדם למצוא מדריך וסביבה, שיגרמו לו לאי שקט, שיכריחו אותו לעבודה. העבודה היא הקרבת רצונו באופן שלם, עד להגעה לדבקות אמיתית בבורא עולם."
אמן.
