חודש ניסן יצאנו ממצרים.
לא די בשלילת הרע, גם אם היא באה בדרך השלילה, וגם אם היא באה בדרך החיוב.
אם אתה רוצה להיות אדם, אתה צריך לשלב בין ב הפכים.
מה זה להיות אדם?
להיות אחד שיכול לקבל ולקיים את התורה.
היכולת של האדם לדבר היא מאפשרת לו להוציא מהכוח אל הפועל את ישותו.
כמו בכל זמן יש לנו את המצב הקוסמי של הזמן והתיקון הנצרך לעשות במצב זה.
כל אדם צריך לראות מהו הקונפליקט העיקרי בחייו.
הקונפליקט העיקרי הוא בין הבורא לבריאה.
שהבורא שלם טוב בבחינת העצם, ומטיב לעולם בבחינת השגחתו.
הבורא עשה עימנו חסד גדול ונתן לנו תורה שהתפקיד שלה לקשר בין הבריאה לבין הבורא.
התורה הקדושה היא הבסיס להיותנו אדם.
מה הכוח שלנו בתור בני אדם? לחבר ב' הפכים
האדם צריך לקנות צורה של בורא.
צריך לעשות צורה חדשה.
הבחירה ביתר דבקות היא החיבור בין ב' ההפכים, בין הנברא לבורא.
ככל פעם שהאדם רואה ב' הפכים הוא צריך לראות איך הוא מחבר בין הבורא לבריאה..
כאשר אנו רוצים להיות יצורים בחירים, אנו צריכים להיות יכולים לחבר את ב' ההפכים.
אומר רבי יוחנן במסכת שבת
"המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים"
יש אנשים חושבים צריך לאכול לישון להתענג וכו.
אומר השל"ה, המענג את השבת, לא את עצמו.
כמו ששבת מקשרת בין הנברא לבורא, התורה מאפשרת לנו לקיים את השבת.
כי שמירת השבת עושה אותך בחינת אדם.
זה שכתוב שמור וזכור בדיבור אחד.
מה האדם צריך לפעול?
שמור או זכור, איך אני יחבר ביניהם.
הזכר והנקבה שיכולים להתחבר זה בחינת האדם.
וקראת לשבת עונג, לא לעצמך.
כמו שאומר השל"ה, אם אתה קורא לשבת עונג אתה צריך להבין שיש ישות כזאת של יחד.
אם אני רוצה להתענג מהשני בשבילי, מהנקודה הפרטית שלי אני לא יכול להיות אדם.
חודש סיוון צריך לגרום לנו לחנך את עצמנו להיות אדם.
אל תקרי מורשה אלא מאורסה, אם תוסיף את אלופו של עולם שאתו אתה רוצה להתחבר אז התורה היא כמו מראה לאירוסים שלך עם הבורא.
חודש סיוון מאתגר אותך לחבר, הוא בא ללמד אותך איך לפתור קונפליקט.
איך פותרים קונפליקט ?
רואה מצד אחד בורא, מצד אחד נברא, מצד אחד שחור מצד אחד לבן וכו.
בטוח שהדבר המשותף ביני לבין הבורא יותר גדול מהדבר שלי לבד.
אם אני בקונפליקט:
אשתי רוצה ליסוע לירושלים אני לכפר סבא, מה יותר נכון?
אדם צריך שתהיה לו גאווה בדרכי ה'.
אשתי צריכה להגיד לי אני גאה שאנחנו זוג שמנהל את הקונפליקט והקונפליקט לא מנהל אותנו.
אני לא נותן לקונפליקט לייצר בי מועקה לייצר בי אשליות, יאוש צער מדון וכו.
אני הולך קדימה
אני שמח שבאתי לפתור את הקונפליקט.
איך דנים?
לוקחים אחד מהצדדים וחוקרים אותו בהקשה נדיבה. כאשר אתה מוכן להקריב את עצמך לגמרי, אז אתה מאפשר לעצמך להקשיב לצד השני עד שאתה מבין בצורב מלאה אפילו יותר טוב ממנו אותו.
לאחר מכאן, צריך להבין את הצד השני.
אם אנחנו פוסלים את אחד הצדדים
אם שניהם צודקים, אני חייב להגיע לנקודת האמת של שני הצדדים.
אני צריך למצוא את הפיתרון מתוך התחייבות.
שהפיתרון מעבר למצב, ובטוח ישפיע על מצבים אחרים.
כי אם פתרתי רק את הנקודה הפרטית של אותו ויכוח פתרתי לא נכון.
פתירת המחלוקת צריכה להיות בצורה שמאירה לכל הצדדים.
בטוח שהיחד יותר גדול מכל אחד מהצדדים
אנו גאים מלבוא ליחד
באים במסגרת של גבולות מאוד ברורים.
אחד הצדדים עוזב את עצמו לגמרי.
פתירת המחלוקת מעבר למקרה, שמאפשרת להאיר ולפטור גם דברים אחרים.
אם בחקירה נגיע לרעיון מעבר נוכל להתחבר
אין חיבור גופני יש רק חיבור צורני.
אם כך נפעל בסיוון ונקיים את פיתרון הקונפליקטים נפעל נכון.
החיבור בין יצר הטוב ליצר הרע הוא השלמות.
הרצון לקבל לא פוסלים כמו במזרח
את הרצון להשפיע לא פוסלים כמו במערב.
צריך את שניהם.
צריך להגיע לפתרון הקונפליקט.
האדם צריך לחנך את עצמו להיות פותר קונפליקטים בהקשבה נדיבה.
אדם שמקבל על עצמו את התורה בחודש סיוון כדרך חיים כדרך מסגרות, אז בעה אפשר להגיע לשלום ובעה לאהבה.
