✨ קריאת קודש לשבועות ✨

7 ביוני 2016

קריאת קודש לשבועות

מקור התנועה הרוחנית באדם והן בישויות כוללות, בא משום האדרת פנימיותו של האדם.

התאמצות, שכוונתה להתאים את פנימיות האדם אל מה שקיים כמושא בלתי משתנה בתודעה האינסופית, היא המולידה את ההארה בנפש, העורגת אל האינסוף.

המשך הפוסט:

✨בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם ✨

בחודש זה, בו שליטת המלאך אוריאל בבחינת קו אמצעי, ניתנה התורה. מיכאל וגבריאל, שהם המלאכים שכנגד ניסן ואייר, מתמזגים בקו האמצעי של נתינת התורה. אורו של אוריאל, הכלול משניים בסוד תאומים, הוא המאיר בזמן סגולי זה. מאור זה נמשכות המדרגות המתראות בתורה.

תורה הנה קו אמצעי בסוד ו׳, שתפקידה לקיים ולשכלל את עם ישראל, שהוא הקו האמצעי המאחד בין אברהם ויצחק.

יציאת בני ישראל ממצרים, ממדרגת הבהמיות של עבד, מיוצגת במזל תאומים, שהוא היחיד מכל המזלות שיש בו פה מדבר. מדרגת המדבר, היא העומדת מעל הדומם, צומח וחי, ומייצגת את הכלל, המהווה ישות שלמה, בעוד שהדומם, צומח וחי הנם רק פרטים בלתי שלמים מצד עצמם.

עם ישראל עם סגולה הוא, בסוד הנקודה המחברת בין הניקוד צֵרֵה, בין ב׳ הנקודות, שכאשר עומדות לבדן כימין ושמאל, מייצרות הן צַרָה, קונפליקט ומאבק.

הסגולה באה תחילה ככתר עליון, ולאחריו חכמה ובינה. הסגול העליון מתחיל מהנקודה הסגולית ומתפרט לב׳ נקודות תחתונות. אולם כאשר נדרש התחתון לסגולה זו, עליו לבנות סגול זה, כאשר ב׳ נקודות הַצֵּרֵה מופיעות תחילה. על האדם מונח לייצר את הנקודה הסגולית.

התורה, שניתנה בחודש השלישי – סיון, לבני האב השלישי – יעקב, מאורו של המלאך השלישי – אוריאל, אף היא סגולית, וכל ההגעה אליה יכולה להיות רק בדרך סגולית. אנו עם סגולה, דהיינו שמסוגלים ע״י התורה הסגולית, לבנות את הנקודה המחברת בין ב׳ ההפכים. היא נקודת השלום העולמי, המחבר בין הבריאה לבורא, בין העמים כולם ובין כל ב׳ הפכים באשר הם.

 וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי – חיפוש השלום
רפידים, שהוא מקום הרפיון, מהווה את התפיסה הרגילה של הטבע האנושי, שאינה מצריכה מאמץ. תפיסת הטבע הרגילה מהווה את התפיסה המדעית של מה שכבר קיים. הנקודה הסגולית הפלאית מחייבת מעבר מרפיון זה למקום סיני, העולה בחשבון סֻלָּם. סולם הוא המחבר בין עליונים לתחתונים.

כאשר מבקש האדם לחבר בין ב׳ הפכים, חייב הוא לעלות אל ״מעבר למקרה״. לדוגמה, כאשר חברי ראובן מבקש לנסוע לבאר שבע ואילו אני מבקש לנסוע לירושלים, אין הקו האמצעי המחבר בינינו יכול להתקיים. ויתור של אחד מאתנו לאחר לא יביא לשלום. העם הערבי מבקש את הר הבית, ואף אנו היהודים מבקשים אותו. ויתור של אחד מאתנו לאחר לא יביא לשלום, אלא ייצר תסיסה הולכת ומתמשכת, עד אשר אותו צד שוויתר יתפרץ להשיג חזרה את מבוקשו.

המוצק אינו מתחבר עם מוצק אחר, אלא אם כן מפרידים אותו מצורתו הקשוחה משהו. ההזדככות אל הצורה שמעבר לחומר, היא המאפשרת את התמזגות הצורות. ההיצמדות לתפיסה המדעית, החומרית, אינה מאפשרת שלום, אלא ככזה המסתיר מלחמה.

האמונה, שהטבע האנושי הנובע מאדם הראשון מקורו בשלום, מחייבת אותנו לשאוף לצורה זו. הגופים הנראים לעין הגשמית, מפרידים המה בין האחד לחברו. תעתוע הם, המונח בתפיסת העולם הזה. השלום יכול להתקיים בעולם הצורני ולא בעולם הגשמי. יכולת האדם לצאת מרפידים ולבוא לסולם המחבר בין החומר לרוח, בין הסופיות לאינסופיות, לאותו מקום של קו אמצעי בבחינת הנקודה הסגולית, היא המאפשרת את השלום הנכסף.

היכולת לראות מעבר לזמן ומקום, היא המאפשרת לעלות בסולם זה, בכל פעם שלב נוסף אל עבר התפיסה הנצחית. היכולת לקיים דרך תורתנו הקדושה את הפעולות הגשמיות, המייצגות חוקים נצחיים הלקוחים מהעולם הצורני, היא המייצרת את הסולם הראוי מהגשם אל הנצח. היכולת לחיות את הנצח בכל רגע ורגע, היא המאפשרת את התפיסה ההרואית, הצורנית, המסוגלת לשלום.

חקירת התורה דרך התוצרים הגשמיים, מעוותת את מציאות התורה הסגולית, שנועדה להובילנו לתפיסה רוחנית. אין הגשם כי אם אפשרות להתאמן על דרך המדרגה, לתפיסה נצחית זו, שאינה יכולה להתקבל בפעם אחת, בבת אחת. היכולת לעבור מרפידים לסולם זה, המקשר בין הסופיות לאינסופיות, שזהו תפקיד תורתנו הקדושה, היא המאפשרת את המעמד הנשגב של החיבור הכל כך מופלא, שחווה עם שלם במעמד הר סיני.