סעודת ראש חודש תמוז – תשע"ו

{תמלול דברי הרב:}
חודש טוב לכולם,
אנחנו יושבים בסעודת ראש חודש תמוז, וכמו בכל חודש, אנחנו מבקשים לכוון את נפשינו למקום הראוי של אותו חודש.
חודש תמוז יש לו צירוף מיוחד של שם הוי"ה שהוא ה-ו-ה-י. דהיינו הפוך לגמרי מהשם י-ק-ו-ק. בניסן שהוא זמן של נס, של חסד, ראינו את השם י-ק-ו-ק.
על מה מורה השם המיוחד הזה של ה-ו-ה-י? זה מורה על ההפוך לגמרי ממידת ההשפעה של השי"ת. ובאמת בחודש זה יש לנו אתגר עצום. כי החשכות בחודש הזה עלולה להיות גדולה אם לא נדע לנצל אותה כראוי.
בספרים כתוב, ספר היצירה, שהחודש הזה הוא בסוד הסימן של האות ח'. ח' הפתח שלה הוא למטה, ואנחנו מתפלאים, היכול להיות שהבורא ית' עשה בעולם חודש שתפקידו להביא אותנו למקום שלילי? האם יכול להיות שלשלילה יש קיום מצד עצמה ללא החיוב? התשובה היא: שאין שלילה בעולם אלא שהיא באה לצורך החיוב. ויתרון האור הוא דווקא מן החושך.
מה זה יתרון האור מן החושך? כדי להבין זאת, צריכים לדעת שהאישה נקראת חושך. כתוב, יוצר אור ובורא חושך. חושך זה דבר טוב או דבר רע? כתוב, מצא אישה מצא טוב. האישה, אומר רבי שמעון בר-יוחאי, היא בחינת עצם מעצמיי בשר מבשרי.
מה זה עצם מעצמיי, בשר מבשרי? אומר שמידתה של האישה, היא מידה של קו שמאל, דהיינו מידה של מלכות, והיא נגזרה מהאדם על דרך קו שמאל שהוא מטיבו חושך. והיא לבדה לא היתה יכולה להתקיים אלא עם הקשר שלה עם הזכר. כמו שהבריאה אינה יכולה להתקיים בלי הבורא. ככה שלילה לא יכולה להתקיים בשום פנים ואופן בלי החיוב. כאשר האדם רוצה לקרב את אשתו, אומר רשב"י, צריך לפייס אותה ולומר לה את עצם מעצמיי, בשר מבשרי. עצם זה מדרגת חכמה, בשר מדרגת זעיר אנפין, דהיינו י' ו-ו'. י' ו-ו' הם זכרים, בעוד שה' וה' -בינה ומלכות, הן נקבות.
מה אומר לה הזכר? יש בך גם צד של זכר. אני נתתי לך מהעצם והבשר שלי כדי שאת גם תקבלי את צד החסד. כי חושך מבקש חסד. כאשר יש לאדם השתוקקות גדולה, שזה נקרא חושך, אז הוא מבקש חסד כדי להתקין את הדרך לקבל את האור.
אנחנו רואים את זה כאשר אדם משתוקק מאד מאד חזק למשהו. כאשר אני רוצה משהו בהשתוקקות מאד מאד חזקה, זה הסימן של החודש הזה. שיש בנו השתוקקות עצומה לקבל דברים מסוימים.
למה זה חושך? זה לא טוב להיות משתוקק? זה מצוין להיות משתוקק! אבל בתנאי, שנקבל את מידת החסד שתתקן אותנו לקבל ולהשתמש בהשתוקקות הזאת לטובת התחברות שלא תעמוד לבדה. כי ההשתוקקות היא צד השלילה. כשהשתוקקות עומדת לבדה, וכל מה שאני רוצה זה לקבל אליה את האור אז הבחינה הזאת היא מוות. זו-מת! זה הפוך של "תמוז". אם אני קורא את תמוז מהסוף להתחלה זו-מת. דהיינו, הבחינה של החושך העומד לבדו הוא מת. אבל, הת' זאת התכלית של האדם. וכאשר אדם רוצה לפעול למען האידיאה במידת החסד, אז כל ההשתוקקות שלו, כל צד האישה, אומר רשב"י, לאישה תאמר: לזאת יקרא אישה.
מה זה "לזאת יקרא אישה?" כל התענוג שבעולם בא דווקא מהחושך. אומר לה: דווקא בגללך, דווקא בגלל יופייך, שכל הנשים בעולם כקוף בפני אדם לעומתך, ולא מדובר אם האישה תראה כך או אחרת, אלא עצם זה שהיא אישתו, כך הוא צריך לומר לה וכך הוא צריך לחשוב עליה.
לכל אדם יש השתוקקויות וטבעיים שהבורא ית' נתן לו. והטבע העצמי של האדם, אותו הוא יכול לפגוש באופן מאד מאד חזק בתמוז. כאשר הוא יפגוש אותו, יש לו תפקיד. התפקיד שלו הוא לכבד מאד את הרצון הזה, כחומר גלם, לא כמטרה. הוא חומר גלם שצריך להתחבר עם מידת החסד, וברגע שמתחבר עם מידת החסד, יש לו את הכח שמידת החסד הזאת תחבר אותו עם הבורא ית', עם האור, בצורה הנכונה.
דומה הדבר לחומר דליק, אם אנחנו שמים פתילה, שנקראת אור חוזר, היא המקשרת בין השמן לאור. ככה האדם צריך לדעת שיש לו משהו מקשר בין ההשתוקקות שלו לבין היחד. ההסתכלות השלילית בעולם היא הסתכלות רעה. היא מולידה תסכולים, היא מולידה מחשבות מעוותות אצל האדם, ואדם צריך להכיר בזה שהוא צריך לחשוב חיובי, אפילו על השלילה, וזה לצרף את מידת החסד לרצונות שלו, להשתוקקויות שלו, כי ההשתוקקות היא שלילה, והתיקון שלנו הוא לקחת את השלילה החזקה ביותר שיש בתמוז וצרף אותה לדבר חיובי.
אנחנו משבחים את הבורא על כך שהוא יוצר אור, אבל גם על זה שהוא בורא חושך. כי הבורא ברא את הבריאה. מה הבורא התבלבל? הבורא לא יודע מה הוא עשה. הרי ברור שאם הבורא ברא את הבריאה אז הוא ית' עשה דבר אמתי וטוב. ברור שאם הוא נתן לי השתוקקות, שזה צד הבריאה שבי, אז ודאי שזה דבר טוב. אבל בריאה לא יכולה לעמוד בלי הבורא ואני צריך את נקודת החיבור. החסד זה נקודת החיבור, בין הרצון שלי לתענוג לבין הבורא ית', לבין האור. ולכן, התפקיד שלנו בחודש הזה, הוא ללמוד איך להסתכל על השלילה בעולם.
איפה אנחנו יכולים לפגוש את השלילה? אשתך צועקת עליך, עושה עליך ביקורת! הבן-אדם ברחוב "חתך" אותך עם המכונית,  כואבת לך הרגל וקיבלת עוד מכה בדיוק במקום שכואב לך, המשקפיים נשברו לך, אין לך אחרות ואתה לא רואה בלי משקפיים, קיבלת דו"ח תנועה, אתה מלמד 10 שנים פנימיות ובא אדם ושואל אותך שאלה על חיצוניות כאילו לא דיברת איתו אף פעם… מאד מרגיז.
מה לעשות עם כל השלילה הזאת? יש לנו אתגר, היא בטוח באה לטוב. צריך לעצור! להתנגד לפרוש האוטומטי שלנו! לראות מה חיובי בזה… כי אם היה תשעים ותשעה אחוז שלילי, ונקודה אחת חיובית. האם אני יכול להסתכל דרך נקודת החיוב הזאת? כי אם כן, משם אני יכול לגדול. אם אני יסתכל רק דרך השלילה-אין לה קיום ללא החיוב. זה הפוך לגמרי. ה' ו' שהן האותיות האחרונות באות ראשונות ואח"כ ה' י' שהן שוב התהפכות ה' י' הפוך לגמרי משם השם, מהשפעה. יש לנו תפקיד שלמרות השלילה אנחנו לא נוותר ונסתכל בדבר החיובי. זה יכול לעצבן אותנו, זה יכול לתסכל אותנו, זה יכול לזרוק אותנו לדברים הכי שליליים בעולם, יכול לזרוק אותנו לייאוש.
הכח של החסד נקרא התמדה. שאני עושה את אותה הפעולה עוד פעם ועוד פעם, זה נקרא חסדים, הם הולכים לרוחב. אבל אני לא מרגיש כלום, אז תהייה שמח. יש לך תפקיד להיות שמח, בזה שאתה עושה את הדבר כל יום. מזה אני אהיה שמח? לא. אתה לא תהיה שמח אם זה מוכרח. אתה תהיה שמח אם אתה בוחר לעשות את הפעולה הזאת כל יום בזמן, באופן המדויק. לכן נר התמיד, שנפסק ב-יז' בתמוז הוא סימן לשלילה שבאה בתמוז, והתיקון שלנו הוא תיקון הפוך. התיקון שלנו הוא ללמוד התמדה. לכן כדאי בחודש תמוז לקחת משהו ולהתמיד בו. למשל: בשש השעות האלו אני רק לומד, או בשש הדקות האלה, כל אחד לפי מקומו. אבל אני רק לומד. או בשעה הזאת אני רק מתפלל, או רק כותב. אבל להציב לעצמינו פועלות של התמדה בדרך החיוב שאני עושה אותן כל הזמן באופן קבוע. היכולת הזאת היא אחת מצורות החסדים שמאפשרת לנו לפעול לרוחב ולייצר קרקע מספיק בטוחה וחזקה כדי לפעול לעומק, וככל שאני בונה יסודות יותר לעומק, אני יכול גם לעלות יותר גבוה.
אבל אם אין לי קרקע בטוחה, אין לי רוחב נפשי, ואין לי את הכח לעמוד בהתמודדות הזאת, של לעשות עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, ובמה מאתגרים אותנו? שאני מתחיל לחשוב: מה, זה לא כל כך חשוב. יש דברים הרבה יותר מהנים עכשיו. יש דבר אחר אולי אני יעשה אותו? וזה ממש אני חייב. ואתה עובד כל החיים על כיבוי שריפות. במקום לעבוד על דברים שהחלטת מראש, אתה הופך להיות  כמו מטוטלת שהחיים משחקים בך, ואתה לא יכול לעשות כלום, ברגע שאתה לא יכול להחליט, מה אתה עושה? אתה רץ כדי לא לסבול. אלה לא חיים אמתיים. אם אתה תלך למסגרות שרק אתה אחראי עליהן, בלי שמכריחים אותך מבחוץ,  זה דבר נפלא. בינך לבין עצמך. אם קשה לך, תבחר חבר או מסגרת שבא תעמוד ותתמיד. זה התיקון שלנו החודש הזה. אם נעמוד בזה נהפוך את המוות הזה, את האתגר, את החשכות הזאת, לאור גדול מאד.
באנו חושך לגרש, בידנו התמדה!
לא אור ולא אש (זה של היוונים שככה שרים. פעם שמעתי ילדים יוונים שרים "באנו חושך לגרש בידינו אור ואש"-ככה לא שרים).
בזה שאני יכול לדחות את האור שבא לחושך, ואני אומר רגע, קודם אני עושה התמדה, קודם מייצר אור חוזר, קודם אני פועל עם מידת החסד, רק אח"כ אור. האור לא מכבה את החושך. שאני מתוסכל ואני מקבל את האור ישר לתסכול שלי, אולי לרגע אחד אני שמח, לאחר מכן אני אהיה מתוסכל עוד יותר. המתוסכלים הולכים להנאות קטנות, שלכאורה מכבות את החושך קצת, אח"כ עושים את החושך הרבה יותר גדול. לכן,  האדם צריך החודש  ה ת מ ד ה.
כל אחד יבחר לעצמו, במה הוא יכול להתמיד. התמדה זה תמיד. תמיד לעשות את זה.
בעזרת ה' שנזכה להתמיד בדברים האמתיים בחיים, ובכך להפוך את החושך, את חודש תמוז, לאור גדול!
ל ח י י ם