בואי כלה – ואתחנן תשע"ו

קובץ שמע:

 
בואי כלה ואתחנן, תשע"ו
ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור.
כך משה רבינו מתפלל לה' ית' להכנס לארץ.
מהי הארץ?
ארץ היא בחינת רחל.
אומר האר"י הקדוש, שמבקש משה רבינו להיכנס לארץ לתקן את בחינת רחל, שהיא השכינה הקדושה.
מדוע ה' לא מסכים לשמוע לתפילותיו, עד שמבקש ממנו לחדול להתפלל?
ואתחנן, גמ' תפילה, גמ' 515.
מכיוון שכל אדם צריך לעשות את תפקידו בעולם, ומבחינת התפקיד של משה רבינו, הוא היה לתת את האמונה, אבל לא לתקן את הרצון. זה התפקיד של עם ישראל, כי הוא צריך לבוא מצד הפרטים, מצד העם ולא מצד המנהיג.
אם זה היה מצד המנהיג אז המנהיג מלמעלה יכול היה לתקן את כל העם. אבל אנחנו יודעים שהיו לנו צדיקים גדולים מאד, כמו משה רבינו, רבי שמעון בר יוחאי, האר"י הקדוש, בעל הסולם, הבעל שם טוב ועוד הרבה מאד צדיקים. וראינו שהם לא תקנו את העם, אלא נטעו בהם אמונה והחזיקו את דרכי האמונה.
אמונה אפשר לתקן ע"י כך שמבססים את ההשקפה והתפיסה הראויה והנכונה, אבל כדי להביא את זה ללב שהיא נקראת רחל אימנו, חייב האדם לעשות את זה מצד עצמו. וכאשר הדברים אינם מגיעים ללב, אדם צריך לדעת שהוא צריך לקבל אחריות אישית מצידו לבוא אל המקום הזה של הכניסה לארץ. זה לא התפקיד של משה רבינו. זה תפקיד של עם ישראל.
יהושע הוא בחינת הגוף. ומשה הוא בחינת הראש. לכן התפקיד של יהושע להכניס את עם ישראל לארץ ישראל.
כאשר אדם מבין זה, אז הוא צריך לראות, וכך משה מזהיר את העם, את כל הכשלים האפשריים בעבודה זרה, ובהתחברות עם דרכי אותם אלה שיושבים בארץ, דהיינו ברצון של האדם, אותם רצונות שעובדים עבודה זרה. והרצונות של האדם שעובדים עבודה זרה, הם מרחיקים אותו מבחינת אותה אהבה, אותה רחל אימנו, והם מפריעים לאדם להתיישב כראוי בארץ ישראל.
להתיישב כראוי ברצון לקדושה ולכן, כל אחד צריך לראות לא להתחבר לרצונות הרגילים של הגוף, כאשר הוא רוצה להשכין את האמונה בתוך הגוף.
כאשר יהושע מקבל מהודו של משה רבינו, אז הוא צריך לקחת את ההוד הזה וללמד אותו, ולחבר את העם כמה שאפשר. אבל אפילו יהושע לא מספיק. כמעט ואי אפשר שיהיה מנהיג שמחבר לאהבה אלא הפרטים צריכים להתחבר לאהבה.
מה בכל זאת אפשר לעשות? מה אדם יכול לעשות עם עצמו? מה כלל יכולים לעשות עם עצמם כשהם בחינת גוף? הם צריכים להשתדל להתאחד לרצון מרכזי שמחבר את כולם. ברגע שמתחברים לרצון מרכזי, וכל אחד מוכן לעשות ברית עם אותו כלל אז אפשרי דרך הכלל הזה לקבל תורה ולבטא את האמונה השלימה. וכך עם ישראל צריכים לעשות ולהיזהר מאלוהי מסכה, אלוהי כסף וזהב שיש בארץ ישראל.
עוד אנחנו רואים את קריאת שמע בפרשה, שהיא בחינת האמונה שהאדם רוכש לפני שהוא נכנס לארץ הקדושה. כך אדם לפני שבא לכל עבודה שצריך להביא אל הלב, צריך לקבל השקפה ברורה, ראויה, מדוייקת ואחר כך הוא חייב התחייבות שהיא ברית לטובת ההשכנה בלב.
ומשה רבינו רצה לעשות את זה הוא בעצמו, אבל אנחנו רואים שזה מתחלק לשתי צורות. למשיח בן- יוסף ומשיח בן-דוד. לדרך של השקפה של עבודה אמונית ודרך של עבודה שהיא עבודה מעשית. לכן, כל אחד יראה ששום תחנון לא יעזור לו, שהראש ירד לגוף. צריך להילחם על ארץ ישראל. צריך להכין את המקום הראוי. צריך לבוא לכלל, לרצון מרכזי אחד שמוביל אותנו, שכל הרצונות האחרים יהיו בטלים לרצון המרכזי הזה, מוכנים לעבוד בשבילו, אז אותה השקפה ואמונה שלימה יכולה לבוא. אחרת הגוף רוצה להתבדר. הגוף רוצה ללכת לכל מני מקומות אחרים מאשר ההשקפה האמיתית. ואז אדם נהיה נבוך בארץ.
לכן כל אחד יראה, שהפרשה מלמדת אותנו ששום תחנון, להרגיש כך או אחרת לא עוזר, אלא הברית לבוא ליחד, והיא בחינת אהבת חברים, צד הקהילה, להיות בקהל השם. אז אפשר שגם האמונה תשכון בלב כל אחד מעם ישראל.
ל ח י י ם