״ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים״ – חולות הוא מלשון ״מחוללות״. במובן הפשוט נראות הן כרוקדות. הריקוד הנו אמנות המשתמשת בביטוי הגוף, כדי להביע רעיון מופשט.
התנועה והמחול מלווים בד״כ בניגון, המחבר תנועה זו לנשמה. באופן הרגיל מכירים אנו את הריקוד כחיבור לניגון המתקבל באוזניים המייצגות את הנשמה, את מידת ההשפעה. בתזוזת הגוף, מתנגד הוא לעצלות הנובעת מיסוד העפר. העצלות מביאה לעצבות. הריקוד, בשונה מכך, מחבר לשמחה. השמחה האמיתית תהיה כאשר הריקוד יבטא ערך רוחני שלם – ערך אמוני.
זוהי ההרמוניה אותה רוצות לבטא בנות ירושלים בבגדי הלבן ומשלימות הן תנועתן במחול, המייצר את הצורה הראויה להרגש הנשמה – להרגש הבחורים. מחול זה מציג גם את ההתבטאות הנשית לרצון לחיבור, מתוך העמדה של תפקיד הגוף, המבקש לבטא את הנשמה.
כפי שהניגון הנו תנועת הנשמה, כך הריקוד הנו תנועת הגוף. השילוב בין תנועת הגוף לתנועת הנשמה מבטא זווג בין זכר לנקבה, בין הבריאה לבוראה. לא בכדִי לקחה ואף גנבה הסטרא אחרא את עניין הריקוד והמוסיקה כמוטיבים מרכזיים בתרבותה. "זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים״ (קהלת ז׳, י״ד). בהיותנו בגלות, איבד עולם הרוח את הקשר הרוחני ההרמוני בין המחול לניגון.
מחול רוחני
ישנו מחול רוחני אותו נלמד בע״ה ממשיח צדקנו. הוא ילמדנו את התנועות המתאימות והראויות לגילוי הניגון האלוקי. העולם קרוב יותר לגלות את הניגון הנכון, מטרם גילוי הריקוד הנכון. בחסידות, בה מבקשים שגם המלכות, דהיינו צד הנקבה, תהיה חלק מהתנועה הרוחנית, ישנו מקום חשוב לריקוד החסידים וכל שכן לניגון החסידי. בע״ה ילך ויעצים מחול הכרמים בבנות ישראל והשראה רוחנית תהיה מנת חלקנו, כך שיהווה הוא אחד מביטויי הגאולה השלמה.
לב האדם מבטא את גופו הרוחני. ישנם אנשים העצורים בצורת הרגשה אחת, שאינם משוחררים דיים לבטא הרמוניה של רגשות בתוכם. השילוב בין קירבה לריחוק, בין תנועה מעגלית המבקשת את הרכות, לבין התנועה החדה המבקשת את הבהירות השכלית, יכול להתחבר ע״י הדגשת התכלית בב׳ צורותיה. חיבור ב׳ הצורות, הנקראות יראה ואהבה, מופיע בשלל צבעים ושלל רגשות הנובעים מאלו השניים. הרגשות המבטאים את חדות האמת, עוצרים את האדם מאותה גמישות רגשית המאפשרת את החופש הראוי לריקוד הרוחני.
נדמה לכאורה, שצריכה האמת לבטא דבר שלם. אין הדבר כך, היות ונדרשת הכנה ראויה מצד הרגש לקבל אמת זו. כהשלכה בעולם הגשמי, יכולים אנו לראות את אותם אנשים שכליים, מדוייקים משהו, העצורים בכל גופם ולעיתים אף את עצמם אינם מרגישים. לעומתם ישנם אלו המתפרקים לרגשות רבים, ללא הרמוניה, מבטאים הם לכאורה חופש, אך אין זו אלא הפקרות לשמה.
היכולת לשלב בין התנועה הקווית לתנועה המעגלית, בין אותה אמת רוחנית ליכולת להכילה מתוך אהבה ושותפות, היא הריקוד האמיתי.
מתוך הספר שיצא בג' אלול 5/9/2016
"מועדי ישראל האדם ומה שביניהם" /הרב אדם סיני
