פרשת ואתחנן תשע"ו
[דברים פרק ג' פס' כ"ג – כ"ט] "ואתחנן אל ה', בעת ההוא לאמר. אדני ה' אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה, אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך. אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן, ההר הטוב הזה והלבנן. ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי, ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפנה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך, כי לא תעבר את הירדן הזה. וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו, כי הוא יעבר לפני העם הזה והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה. ונשב בגיא מול בית פעור."
בפרשת ואתחנן ממשיך משה רבנו בדברי הסיכום והתוכחה לפני מותו, לבני ישראל. הפרשה פותחת בתפילתו של משה רבינו לפני הקדוש ברוך הוא להיכנס לארץ ישראל. אולם, מספר משה שה' ביקשו לחדול מהפצרותיו, והסכים להראותו את הארץ רק מראש פסגת ההר. ה' אומר לו להכין את יהושע תלמידו ולחזקו, כיוון שהוא ינהיג את העם אל ארץ ישראל.
האדם, כאשר רוצה הוא לילך בדרך האמת, יבוא הוא לתורה הקדושה שהיא המלמדת את האדם ללכת בדרך זו, ישאל ויבקש בליבו להבין כיצד יכול הוא ללמוד את הנאמר בתורה בפנימיות. כיצד יכול הוא להפיק מן התורה את הנדרש לו בכדי לחזק את אמונתו, ולתקן את נשמתו.
משה רבינו מתחנן בפני הקב"ה להיכנס לארץ הטובה אשר בעבר הירדן.
"ואתחנן", אומרים המפרשים הוא לשון תפילה.
על מה מתפלל משה, מהם המקומות אשר מזכיר משה בבקשתו. עלינו לראות את הכל בפנימיות, בתוך נפשנו. או אז נוכל בע"ה לדעת כיצד להבין ולהתייחס לפסוקים אלה בעבודת ה'.
על כן נשאל –
מהי תפילה אמיתית?
ראשית נבאר שהתפילה שהאדם מתפלל באופן רגיל, הינה על דבר שהאדם נצרך לו. פרנסה, בריאות, רווחה נפשית וכו'. יוצא שמצד הטבע, אין לאדם מניעה להתפלל על כך.
אך האם זהו צורך אמיתי, כאשר האדם מבקש את אשר ליבו חפץ למען פרטיותו?
ברור לכל, שפרטיותו של האדם איננה האמת. לבקש את ה', זה לא מילוי הצרכים האישיים, הפרטיים.
אם כך, מהו הצורך האמיתי בחייו של האדם?
כותב על כך הרב אדם סיני שליט"א בספרו –
"התשובה: כלים דהשפעה, אמונה, אהבה לבורא. על אלה צריך האדם להתפלל. כל תפילה על דבר אחר איננה תפילה אמיתית. זאת נאמר בהסתייגות, שכן אם יבקש האדם את האמצעים, כדי להגיע לכלים דהשפעה, ללא שקר עצמי, אז גם על האמצעי אפשר להתפלל. לשם כך נצרכת זהירות מיוחדת, שמא תירש שפחה את גבירתה.
כך גם האדם. צריך לבנות כלי מתאים, חסרון אמיתי לרצון לקדושה. לא כתוספת לחייו, אלא כחיים עצמם. כל הוויתו צריכה להתנקז לנקודת רצון זו. לשם כך צריך האדם ירידה עצומה כדוגמת תשעה באב, כדי לבסס את הרצון הזה כצורך אצלו. כדי להחדיר בנפשו צער אמיתי על כך, שאין לו בית מקדש בתוכו. הייסורים שמביא האדם על עצמו, נועדו לזכך את נפשו, להפנותה לרצון להשפעה, ליציאה ממצרים, מהאנכיות. כל זאת כאמור, לא לראות כמותרות. אלא שאין חיים ללא זה. כפי שאומר דוד המלך – בזכרי בו אינו מניח לי לישון."
ניתן לראות אם כך, שעל האדם לבנות צורך, לרצות דבר שאינו תופס בדעתו הרגילה, לשם מה לו זאת.
הגוף בוודאי אינו מסכים לעשות תנועה ללא קבלת תענוג.
לפיכך יכולים אנו להבין את עניין הירידות שהאדם מרגיש. שאם לא ירגיש האדם חיסרון במצבו, לא תהיה תביעה והסכמה מצד גופו לבקש רצון חדש.
רק מתוך ראיית גדלות הבורא, באה התפילה והבקשה האמיתית.
לכן מבקש משה לראות את "הארץ הטובה", שהיא ארץ ישראל. ארץ מלשון רצון. וישראל, זהו רצון ישר – אל, רצון להשפיע. רצון אשר נמצא "בעבר הירדן", שירדן זה לשון ירידה. מעבר לירידות.
אם כך, יכולים אנו לשאול – האם צריך לחכות עד שיתנו לנו ייסורים מלמעלה ונרגיש את החיסרון, בכדי להתפלל?
התשובה לכך היא, שהאדם יכול לעורר בתוכו, בנפשו, את החשיבות של אהבת ה', את הרצון להשפיע. וגם אם לא מצליח הוא בכך, יכול הוא להתפלל לקב"ה, שייתן לו כוח לרצות.
לתפילה כוח רב בנפש האדם. צריך רק לזכור שעיקר התפילה היא בכוונה. וכוונה היא צריכה להיות, לעשות לשם שמים, לרצון להשפיע. ולא על מנת לקבל שכר.
על חשיבות התפילה יכולים אנו ללמוד מדברי הרב הגאון משולם פייבוש זצוק"ל, בעל "יושר דברי אמת".
וכך כותב הוא לנו בספרו –
"ועיקר עבודה היא תפלה, ואין צריך להזכירך על זה כי כבר ידעת כי לפי מה שכתוב בכתבים של האריז"ל [עץ חיים שער ל"ט פרק א'] מעניין בירור הקדושה שמתבררת בכל יום עד שתגמור להתברר בביאת המשיח במהרה בימינו, והבירור הוא על ידי תורה ומצות. אבל עיקר הבירור הוא על ידי תפלה. כי תפלה נקרא [ברכות ו' ע"ב] דברים העומדים ברומו של עולם. והוא חיות העולמות."
עוד נזכיר שישנם שני סוגי תפלות –
ואתחנן – שהיא לשון בקשה, וזוהי תפלה של ימי החול.
שירה – שהיא לשון הודיה, וזוהי תפלה של שבת.
רמז לכך אפשר לראות, שגם "ואתחנן" וגם "שירה" הם בגימטריה 515, כמו גם המילה – "תפלה".
כיצד לכוון בכל תפלה, ננסה להבין מסיכומו של הרב אדם סיני שליט"א בספרו –
"על האדם לבנות צורך אמיתי לקדושה. לארץ ישראל שבתוכו. זאת על ידי ירידות ועליות בלתי פוסקות. ללא פחד וללא מורא. לרצות אמת כפי הכתוב "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון". מה מבקשים אנו שישביענו? רצון. לא כל מיני שכר גשמי ואף לא מטאפיזי. רצון, זו נקודת השאיפה האמיתית. בהיות הרצון בית המקדש שבאדם. על האדם לשאוף לרצון בו יוכל לשכון האל. רצון להשפיע נחת רוח לבורא.
תפילה אמיתית נעשית מתוך ירידה, מתוך הכרח ולא ממותרות. כך בכל דבר שאדם רוצה באמת, צריך להגיע למלוא יכולת הביצוע שלו, וכאשר הוא בלי כוחות עשייה יותר, ועדיין רצונו לדבר גדול מאד, אז שייכת תפילה אמיתית, תפילה מתוך צורך ולא מתוך מותרות.
התפילה חייבת להיות מכוונת למטרה מדויקת, שצריכה להיבנות בשילוב של ארבעת כוחות הנפש – שכל, דמיון, רצון ורגש.
בעזרת ה' נבוא כולנו לבניית רצון אמיתי בתוכנו, לבניית משכן, שיהווה מקום אמיתי להשראת השכינה בתוך כל אחד ואחד מאיתנו וכן בכולנו כאחד."
אמן.
