בס"ד
פרשת ראה תשע"ו
[דברים פרק י"א פס' כ"ו – כ"ח]
"ראה אנכי נתן לפניכם היום, ברכה וקללה. את הברכה, אשר תשמעו אל מצות ה' אלקיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום. והקללה אם לא תשמעו אל מצות ה' אלקיכם וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום, ללכת אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם."
פרשת ראה עוסקת בנושאים רבים ומגוונים ערב כניסתם של עם ישראל לארץ ישראל.
התורה הקדושה מציבה בפני בני ישראל משוואה ברורה – לפניכם ברכה וקללה. אם תשמרו את מצוות ה', תחול עליכם הברכה, ואם לאו, תחול עליכם הקללה.
המילה "ראה" בתחילת הפרשה, הינה בלשון ציווי. ונשאלת השאלה – כיצד ניתן לצוות על ראייה, כאשר ידוע הוא, שראייה הינה בחינה רוחנית אשר האדם זוכה בה והיא ניתנת מהעליון. אם כך, מה עניין הציווי כאן?
עוד יש להבין, מדוע אומר "ראה" בלשון יחיד, ולאחר מכן אומר "לפנכם" בלשון רבים?
מהי ברכה ומהי קללה? ובכלל, הייתכן שמהבורא ית' תימשך השלילה?
תחילה נבוא לברר את אשר מצווה אותנו תורתנו הקדושה, במלת "ראה", כאשר ברור לנו שיש באפשרותנו להשיג בחינה פנימית זו. אחרת לא היינו מצווים עליה.
עצם ההידמות שלנו לבורא, ביכולת שלנו לתת משלנו לאחרים, היא יוצרת פעולה של השוואת הרצון האנושי שלנו אל הרצון האלוקי של בורא עולם, קניית כלי של השפעה.
על כן נעורר את נקודת האמת המפעמת בתוכנו, ונשאל –
כיצד ניתן לאהוב את ה', ללכת בדרכיו ולהידבק בו?
נקדים ונאמר, שאין ביכולתנו לתפוס בשכל המורגש לנו, תשובות ברורות דיין בכדי להבין את הנרצה מאיתנו.
היות ומדברים במדרגות רוחניות, צריכים אנו לכלים מתאימים בכדי לתפוס אותם. צריכים אנו להשגה פנימית, ואין אנו יכולים להסתפק בהרגשה בלבד.
כותב על כך הרב אדם סיני שליט"א בספרו –
"השגה פנימית זה אומר, שהאדם מכיר את הדבר, בלי תלות במקרים עצמם, בלי תלות בעבר או בעתיד, כאשר מכירים את הדבר רק מנקודת ההתייחסות הנצחית שלו, אז נקרא, שמשיגים את הדבר.
השגה, זהו מושג המדובר הרבה בחכמה, לא תמיד מבינים את הנקודה. השגה זה אומר, שהאדם יתפוס את הדבר בנקודת שורשו המתייחסת לבורא. תפיסה זאת נקראת השגה. לכן צורת ההסתכלות לא יכולה ללכת לכיוון של פרט, אלא לכיוון של כלל, לכיוון המופשט, שמשם אפשר להמחיש את זה בעוד נקודות בחיים, ולא רק כנקודת הרגשה רגעית."
כיצד אם כך נוכל באמת להשיג משהו?
כפי שמסביר הרב, התפיסה הינה בנקודת השורש המתייחסת לבורא. זאת אומרת שהצורה שבה האדם תופס כל דבר וכל מקרה, חייבת להיות על פי הצורה העליונה, הנשמתית, שהיא צורה של השפעה ולא של קבלה לעצמו. השוואת הצורה עם העליון, הינה תנאי הכרחי לקבלת האור.
לשם כך צריכים אנו להשיג כלי של אהבה, ולא לבקש ולרדוף את האור, את התענוג. עלינו לבקש את המקום המשותף ביננו ובין הבורא, את הקשר עימו.
כל התייחסות אחרת למצבים, תציב אותנו כגנבים אשר כל רצונם הוא, להתענג על חשבון נותן התענוג. והיות שצורה זו של קבלה, מתקבלת בכלי שיקרי, אגואיסטי, נמצאים אנו מרוחקים מהבורא ית'.
אהבה ניתן להשיג אך ורק בנקודה הפנימית. אהבה אינה מושגת בחיצוניות. אהבה אינה יכולה להיות מושתתת על מה יצא לי מזה.
לכאורה, יכול אדם לבוא ולומר – גם אם אעשה אני את אשר אני מצווה, מאין לי הביטחון שתתקיים האהבה? הרי כל יחיד מישראל מצווה על כך, ומי ערב לי שגם חבריי יעשו את אשר צריכים הם?
כך מבאר לנו הרב"ש זצוק"ל קושיה זו, בספרו על התורה :
"על הפסוק – [יא' כו'] "ראה אנכי נתן לפניכם" –
"פתח בלשון יחיד ומסיים בלשון רבים. וכמו כן יש להבין עניין ראה, לשון ראיה.
לשון יחיד, היינו שכל פרט צריך לזכות לבחינת ראיה. על דרך "ואהבת את ה' אלקיך", לשון יחיד – ומדבר לכלל ישראל, היינו שכל פרט מן הכלל צריך לזכות לבחינת ה' אלקיך, לשון יחיד. זאת אומרת, שלא לסמוך על השני, אלא לכל אחד ואחד צריך להיות יסוד, שעל היסוד הזה בנויה כל העבדות שלו.
מהו היסוד שעליו צריך האדם להשתית את עבודתו. מאין ישאב האדם את הכוח בכדי לעבוד את ה'?
את עניין העבדות מבאר הרב"ש על הפסוק – [ט"ו, ט"ו] "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים" –
"כאן מרמז לנו, כי האדם הנמצא בזמן העליה הוא צריך ללמוד את מה שהיה לו בזמן הירידה. כי בזמן הירידה אין עם מי לדבר, כי אז האדם 'מחוסר הכרה' בחיים הרוחניים, ואינו דואג אז רק למלאות את גופו עם תענוגים, ולא חשוב לו מאיזה מקום באים לו התענוגים, אלא רק – תן. אלא בזמן העליה, אז האדם יכול ללמוד ולהרויח ממצב הירידה. וזה – 'וזכרת'. "
האדם כאשר מביא עצמו לרצון אמיתי, רצון להשפיע, או אז מקבל הוא עזרה מלמעלה, בכדי לעבוד את ה'.
על ידי יגיעה בתורה ומצוות עם כוונה, מקבל האדם סיוע, שהיא הברכה לשמוע את מצוות ה'. האדם מקבל אפשרות להכין כלי של השפעה, אשר דרכו יוכל לקבל את הטבת הבורא, ותתקיים מטרת הבריאה.
מסכם הרב אדם סיני שליט"א בספרו –
"בעזרת ה' נשאף כולנו כאחד, וכל אחד מאתנו כפרט, בכל יום ויום בכל רגע ורגע. שאין יום דומה לחברו, להגיע לדבקות בבורא.
לא נרתע. נבין שזהו ציווי אלוקי, ומתוך אמונה, שמה שמצווה, ודאי שאפשרי הוא. נצעד לקראת מטרה זו ללא לאות.
נכוון בעזרת ה' את הליכתנו לנקודת שאיפה מדויקת, הגבוהה ביותר האפשרית, שהיא להדבק בבוראנו על ידי קנית מידת ההשפעה. זאת בדרך של "ואהבת לרעך כמוך. אני ה'".
בעזרת ה' נמצא את ברכתו של בוראנו לשמוע את מצוות ה' אלוקינו. וחס ושלום לא לסור מהדרך. כך נמגר בעזרת ה' את כל רצונותינו הדמיוניים, נחזק את בדק הבית, את רצוננו לקדושה, נעלה ונצליח בעזרת ה' בדרכנו לגמר תיקוננו במהרה בימינו."
אמן.
