✡ הגלות החיובית
חודש אדר מפגיש אותנו עם העבודה הרצויה של המעבר מגלות לגאולה. טרם הגאולה הנפש צריכה לפגוש את הגלות הראויה.
המסע הנפשי בזמן – בחודש אדר מאפשר לאדם ע"י ההתכוונות הנכונה להביא את נפשו לתדר הנכון.
ההתחברות הקוסמית לגלות הנכונה היא המאפשרת להיות בגאולה האמיתית.
מהי גלות
גלות היא פרטיותו של האדם. לשם כך צריך האדם לזהות את עצמו כיחידה פרטית. אולם "אליה וקוץ בה". פרטיותו של האדם היא גלות והתנתקות מהכלל.
הכלל של כל הבריאה היא הבורא. כדי להרגיש את פרטיותי אני צריך להתנתק מהבורא.
כדי להבין זאת אולי נחשוב על מקרים מעולמנו שלנו.
כאשר יש קבוצת חברים שרוצים לארגן סעודת ראש חודש אדר (הכלל). כדי שכל אחד יוכל לרתום את עצמו לסעודה, ראוי שכל אחד יחשוב, מה אני יכול לתרום לכלל?!
אולם תנאי מוקדם לכך הוא לדעת מי אני? מה היכולות לי? מהם הטבעים שלי? מהם הגבולות המייצגים את האישיות הפרטית שלי? על האדם לצאת לגלות.
ההשתחוות לאליל "מהיאמרו"
יעצור כאן כל אחד מהקוראים ויכתוב לעצמו מהי אישיותו הפרטית. מה הוא תורם לייחד העולמי? מה הייחודיות שלו?
רוב בני האדם לא יוצאים לגלות הזו, אלא עושים מה שכולם עושים כי כולם עושים. ובדרך כלל משתחווים לאליל הנקרא "מהיאמרו" .
האם שמעתם על עבודת האללים הזו? כאשר המחשבה מה צריך לחשוב או לעשות מפנה את המבט לתשואות מבחוץ במקום לאותנטיות של האדם. על האדם להפנות את מבטו להסתכלות פנימית, עליו לשאול עצמו באופן האמיתי ביותר, מהו האגו שלי? מהו העיגול או מערכת העיגולים הפרטים הבונים אותי?
ללא הידיעה הזו אין גלות נפשית אמיתית.
קדושת הגלות
אנשי הגלות הנצחית צועקים בקול גדול "חופש הפרט". או במילים אחרות הגלות קדושה היא. דומה הדבר שיצעקו, הגלגל במכונית יעשה מה שהוא רוצה, כי ככה הוא רוצה.
האם הוא לא אמור לראות מהי תכונתו האמיתית, שאותה הוא יכול לתרום לכלל המכונית?!
האם המאוויים האישיים הם שלך יהודי יקר? האם לא ברור לכל אדם, שגלות זו היא המן הרשע, שכולם משתחווים אליו?!
יש צורך לדעת לפרש את הפרטיות הזו? התורה של הגלותיים ההם היא "הכול מותר בלי שאתה פוגע באחר", זו הנצחת הגלות, הנצחת הנפרדות.
מחופש להפקרות
יש להבדיל בין חופש להפקרות. הפרטיות הנתרמת לכלל היא חופש אמיתי. לעומתה ההפקרות היא השתחוויה לאליל "באלי" (בא לי). לכל פרט יש תפקיד והוא חייב לרתום אותו לכלל. אין לאדם שום זכות שלא נתנה לא מהכלל. הכלל הוא מחלק הזכויות ולא הפרט. (אגב , זו גם טובת הפרט בסופו של דבר)
אדם צריך לסגל לעצמו את מידת השחרור הפנימית, כדי לפגוש באופן האוטנטי את פרטיותו. הכרת הפרטיות ראויה היא וחשובה, אולם היא רק אמצעי כדי להגיע לייחד.
עתה שאל את עצמך יהודי יקר, האם שיקול הדעת שלי הוא של המן או של יהודי? האם אני מביא את מחצית השקל כנגד שיקול הדעת של המן? האם אני יכול להפוך את הפקרות הפרט לחופש הפרט האמיתי?
אני רוצה גלות מנצחת.
אני בוחר במרדכי ולא בהמן.
ואתם אחיי ואחיותיי?
אני יהודי.
בברכת גלות מנצחת
הרב אדם סיני
