פסח שני

אברהם אבינו יצא מעבודה זרה על-ידי אמונה שלמה בבורא יתברך. אמונת האדם נותנת לו אפשרות להיות קרוב אל ה' ומתוך כך לעשות את העבודה. עבודה זו נעשית מתוך אהבה, השתלבות, השתתפות, התמזגות עם האידאה וכדומה.

כאשר אדם אינו נמצא במצב נפשי זה שהוא בעל אמונה גדול, ניתנת לו האפשרות לעבוד במידת הגבורה. כאן צריך להפעיל כוח חזק של התגברות, כוח של קו שמאל, וזו מייצרת חוסר נועם בדרכו וגורמת לו להתלבט אם זו דרך העבודה הראויה עבורו, שהרי בנפשו מונח ש"דרכיה דרכי נועם".

חשיבותו הגדולה של החג נובעת מכך שעבודת הפסח היא יציאה מעבודה זרה. בלא יציאה זו לא ניתן להתחיל להיות יהודי. כפי שאברהם אבינו הוא אב האמונה, כך – בייצגו את חג הפסח – מהווה עבודת הפסח את שורש היהדות.

אנו מאמינים בני מאמינים. זו הסיבה שאי אפשר לוותר על פסח, ועל כן ניתנה אפשרות נוספת לעבודת הפסח בשונה מכל המועדים האחרים.

עצם האפשרות של אדם להרגיש רחוק היא התקדמות גדולה בעבודת ה' עבורו. לא כל אדם נאור דיו או חותר במידה מספקת אל האמת כדי להיווכח שהוא רחוק. גאוותו, זו המבקשת לתלות את כישלונו בגורמים חיצוניים, היא המסמאת את עיניו. נקודת האמת דוחפת אותו לבוא להיטמא, כלומר לראות ולקבל את דבר היותו עובד עבודה זרה.

מספרת לנו הגמרא שבמצב זה מסייעים לאדם ו"פותחין לו", דהיינו נותנים לו אפשרות לראות את ריחוקו.

בהיותו במצב נפשי של ריחוק, הרגשותיו מנוגדות לאמת. כדי לסגל לעצמו את הרגשת האמת, מחויב הוא בראש וראשונה להתגבר על הרע הקיים בו.

חודש אייר, שהוא קו שמאל, מאפשר את הולדת ההתגברות. מזלו של החודש הוא שור, שהוא בחינת פ"ר העולה בגימטרייה מנצפ"ך – האותיות הסופיות המסמנות את כוח הגבורה, שעל-ידי שימוש מושכל בה ניתן לייצר מסגרות לעבודת ה'. מסגרות אלה שומרות מפני החיצוניים המבקשים להפריע לנו בעבודתנו.

מציאותנו בעולם הזה דומה לפסח שני יותר מאשר לפסח ראשון. העובדה שאנו מקפידים יותר על פסח ראשון נובעת מכך שאנו מקבלים את המועדים באופן של "מלמעלה למטה", בדרך השלֵמוּת שאנו מבקשים להביא אל נפשנו. כיוון שהדרך של פסח ראשון היא שלמה יותר, על-כן אליה אנו מכוונים. ואולם תורתנו הקדושה אינה מפנה עורף גם מי שלעת עתה הוא רחוק ו/או טמא, ונותנת גם לו אפשרות להתקרב.

ראוי לכל יהודי להיות נוהג בנפשו פסח שני כלפי חבריו. גם אם התרחקו או "טימאו" את הקשר איתו, יאפשר להם דרך התקרבות, הגם שלכאורה אינם עושים זאת בדרך הישר. הבורא יתברך חס על כבודו בנותנו אפשרות זו, ואילו אנו – שכבודנו אינו שלנו ממילא – האם נוכל להעז פנים ולדחות את חברינו המבקשים קירבה? האם ניקח על עצמנו להתגבר על המקום בו אנו מצויים על-מנת להתקרב לחברינו, או שמא נתבצר באמירות נבובות כמו "כזה אני, ואין מה לעשות"?

כל יהודי יכול לחוש את הצורך הגדול והעוצמה האדירה שיש בפסח שני. אם נכוון בסעודת פסח שני (הנהוגה אצל חסידים) לכך שאנו מבקשים להיכנס לעבודת ה' בכל מקרה, ולא נוותר על האפשרות שכל יהודי באשר הוא, גם מי שנראה רחוק ביותר, יכול אף הוא להצטרף לעבודת ה', כי אז נהפוך ליהודים אמיתיים יותר.

הרב אדם סיני
ניתן להזמין את הספר בטלפון : 050-314-3417