אין נבנית ירושלים, דהיינו האני הצורתי של האדם, שהוא האני האוהב, אלא מחורבנה של צור, שהוא האני הכוזב, דהיינו האני החומרי.
סביבת הפעולה של האדם חייבת להיות ירושלים, כדי שאותו אני צורני הוא זה שיהיה נפעם בנפשו. סביבת הפעולה, שהיא ירושלים, היא סביבת פנימיות התורה וחכמת הקבלה, המתארת את השתלשלות העולמות והחוקים הפועלים בהשתלשלות זו מאינסוף ועד מציאות העולם הזה. החוקים המושלמים – הנצחיים, כפי שמופיעים בחכמת הקבלה, הם הסביבה הראויה לנפש האדם המבקש לצאת מהסביבה הצרה של החומר.
צור מבטאת את סביבת האדם שכל לימודיו, הרהוריו ועסקיו, נוגעים לתפיסה הצרה של זמן ומקום. כאשר לימוד התורה של האדם או חייו מונחים בתפיסת צור זו, לא יכולה ירושלים להיבנות בפנימיותו.
הדרך הראויה לשימוש בתפיסה הגשמית, בשפת צור, היא תרגומה לשפה רוחנית. שפת צור היא שפת הענפים שמוגדרת בזמן ומקום גשמיים. על האדם לנתק את המושגים מתפיסה גשמית זו וע"י כך להפוך מושגים אלו לנצחיים. שפת ירושלים היא שפת הנצחיות הנובעת מהזמניות של צור.
מתוך הספר שיצא לאור לאחרונה : "מועדי ישראל האדם ומה שביניהם" / הרב אדם סיני
ניתן להזמין את הספר בטלפון : 050-3143417
להזמנות באתר: http://moadim.co
בברכת בניית בית המקדש במהרה בימינו
הרב אדם סיני
