תשעה באב
זמן קוסמי סגולי
תשעה באב הנו מועד פרטי בתוך מעגל השנה, בו צריך להפעיל את הלב ע״י צער, המהווה חומר גלם לבניין בית המקדש. הצער הוא בבחינת ירידה לצורך עלייה. ראוי שהצער יהווה אמביציה והשתוקקות לקראת בניין בית המקדש, המסמן את הכלי הכלל אנושי לקבלת האור האלוהי, בבחינת התכלית הרצויה. על כל יהודי לבנות בית מקדש זה בתוכו שיהווה את הכלי לאהבה.
זמן סגולי זה של תשעה באב מאפשר ליהודי להצטער באופן הראוי, כך שתתפעם נפשו בהשתוקקות גדולה לעשות את העבודה מסוג הב׳, כמוזכר לעיל.
לצער ב׳ צדדים: בשלב ראשון ראוי להצטער על נקודת הכשל המפריעה לבניין הבית. בחינת הגאווה שבאדם מכריחה אותו לעבוד בעבודה מסוג הא׳, דהיינו לצרכי גופו הוא, היות ורצונו הפרטי גואה בתוכו על כל הרצונות האחרים הקיימים בנפשו. לרצונות אלו אינו נותן חשיבות ועל כן מתבטלים הם כקטן הבטל בפני גדול.
צד הב׳ לצער הוא שמתוך ראיית השלילה בצירוף עם השקפת תודעת האדם לאמת, נוצר דחף לפעולה. הצער צריך להיות כמעין סיר לחץ המופעל בנפש האדם ומבקש להתפרץ בכוח גדול לעבודת נפש, לבניית כלי מתוך עבודה מסוג הב׳, להפוך החול לקודש.
ההזדמנות
טוב לו לאדם להתייחס לזמן סגולי זה של תשעה באב כהזדמנות, המאפשרת לו לגדוע את בחינת הארז הגאה ולהפכו לבניין בית המקדש, להפוך את חול הגאווה לגאווה בדרכי השם.
מהתפארות זו בדרכי ה׳ יופץ אור לכל נימי הרצונות, אף לאלו שאינם ידועים, כך שאף תת המודע הנפשי של האדם ושל כלל האנושות, יוכל להיות ניזון מהחומר שהפך לקודש, מהארז הגאה הבא מהלובן העליון שנגדע והפך להיות חומר גלם בבניין בית המקדש.
מתוך הספר "מועדי ישראל האדם ומה שביניהם/הרב אדם סיני
ניתן להשיג את הספר בטלפון 050-314-3417
או באתר האינטרנט: http://moadim.co/order
