יארצייט הרב"ש: תשע"ח – עלייה לציון

מתוך דברי הרב בסעודה:

אנחנו יושבים היום בסעודת הרב"ש שנולד לפני 111 שנה.
יושבים פה לזכרו.
מהו לזכרו? כדי שהזיכרון שלו יפעם בקירבנו, כך אנחנו מתחברים לדמותו.
הוא ניהל מלחמה בין הפנימיות לחיצוניות. מי מנצח? מי שמטרתו ברורה.
אחד הדברים שציינו אותו הוא העקשנות בדרך ה'.
כ"ח תשרי אחרי פטירת בעל הסולם הוא נתמנה לאדמו"ר.
הרבה שנים הרב"ש היה עם מספר קטן מאד של אנשים.
היום אנחנו רואים שעשרות אלפי תלמידים לומדים אותו בזכות עקשנותו במלחמה על הפנימיות.
היה רגע שבו החליט לבנות בית מדרש, היו עשרה אנשים שלקחו על עצמם לאסוף כסף לכך. הקימו בית מדרש ברחוב חזון איש.
לא הקירות הם שעשו את דרכו של הרב"ש אלא הדבקות שלו שעם כל גאוניותו ויכולתו היה דבק באביו.
פעם נשאל מדוע אינו כותב ספר והוא ענה בענוותנותו שאולי בעתיד יתחרט על דבריו וצריך ללכת קדימה.
רבי הלל גלבשטיין סיפר שכשנתמנה, יצאה ממנו כל כך הרבה חכמה שלא הבין איך בחיי אביו לא אמר דבר בהתבטלות.
עלינו להתעורר לייחוד הגדול של הרב"ש בעבודת ה'.
הוא אמר שאדם צריך קבוצת חברים ואין אפשרות לעבוד אלא דרך כלל.
האדם צריך לדעת שהוא השפל בכולם. כדי לצאת ממצרים על האדם להיכנס לקבוצה שכולם רואים עצמם כשותפים למטרה. ואז מרגישים גם יותר אחריות.
כשהרב"ש הסתלק מן העולם הותיר לנו יסודות בעבודת ה'. כשאנו קוראים את דבריו אנו רואים חדות, דיוק בנפש, אין לאן לברוח….
כמה פעמים אדם מתלונן שלא יודע מה לעשות..
אנחנו צריכים את ביטול האגו, ללא מסגרות לא נוכל לעשות את העבודה.
העולם לא מעוניין שנלך בדרך זו, לכן בלי שאדם גאה בדרך הזו לא יכול ללכת בה.
על האדם להחזיק בדרך בישרות מאד גדולה. אם לא, יאבד את השלמות הפנימית בדרך.
העצה הטובה לעניין זה הוא יום יום לומר שאני בוחר בזה. הכי גרוע שאדם מתלונן. אפילו שתעשה הרבה, אבל לא תבחר כל פעם מחדש המועקה תצטבר בליבך.
ברגע שאדם בוחר כמעט אין מניעות.
יש מטרה גדולה ממני ואני צריך להיות עם בינה יציבה בהליכתי.
הרב"ש היה הולך עם יציבות כאילו העולם כולו הולך לצידו. היו ילדים שמשחקים וצועקים והוא בשלו כאילו דבר לא קורה לידו.  כך עלינו ללכת בדרך ה'.
קשה להתחמק לאחר ששמענו על חכמה זו.
לכן ברוך שזכינו לשבת כאן בסעודה לזכרו שאם רוצים להידבק בה' צריך להידבק בתורתו. אמן