[four_fifth]
לעיתים השאיפה לנקודה פנימית מטשטשת בדרכה את הצורך לפעול את הדברים במעשה החיצוני. שהרי מה שמנחה את האדם זה החשיבות שבמה שמעבר למקרה, למעשה. האם נכון הדבר? איך נבדיל בין מצב של בריחה ועצלות לחיים של אמת בתכליתם?
[/four_fifth][one_fifth_last]
[one_fifth_last]
מאת יוני כהן מתוך יסוד פרשת אמור מספרו של הרב אדם סיני התורה, האדם ומה שביניהם
[/one_fifth_last][one_fifth][/one_fifth][three_fifth]
בכל יסוד שבועי שהרב מביא לנו בספרו מונח הסדר הנפשי שאותו עלינו לפעול בכדי להגיע למטרה אליה אנו שואפים.
חשיבות מיוחדת ישנו לבירור המתמיד שצריך להיעשות ביחס בין הרוחני לגשמי, שהרי אנו מצויים בתודעה מאוד שטחית וחיצונית הנותנת לנו את התחושה הבלתי ניתנת לערעור שהחיים שהגשמיות היא עצם החיים, בה בעת שדרושים מאתנו לחיות את אותה תודעה ולהלביש בה רוחניות.
לא פעם אנו פוגשים אנשים, או את עצמנו, "מרחפים" מעל המציאות החיצונית. למשל- אנשים שכואבות להם השיניים קורים תהילים, כי שמעו שכתוב בספרים שכאבי שיניים נובעים מדיבור לשון הרע, או שאם קיבלו מכה ביד ימין זהו סימן מובהק עבורם שיש להם בעיה עם הרצון להשפיע שבם, שנקרא ימין, ועוד כהנה וכהנה דוגמאות.
צריך להבין שהקישור הזה שכולנו שואפים אליו, ביסודו נובע מרצון אמתי הקיים אצל כל אחד מאתנו לחבר את הדברים אל שרשם, אלא שהביטוי החיצוני שלהם בא בצורה לא נכונה. למשל: ילד מרביץ לאחותו כי הוא רוצה שהוריו יתנו לו תשומת לב, חום, אהבה. המניע המקורי שלו נכון ואמתי, שהוא הרצון לקשר, לחיבור, אלא שהוא לא יודע לבטא את אותו רצון בלבוש הנכון.
כן הדבר ברצון למיסטיקה: יש לנו שאיפה להתחבר למה שמעבר לחומר, זה מובנה בתוכנו. הבעיה היא שנותנים לו את ביטויו דרך הקליפה.
הבורא שם אותנו כאן, בתודעה הגשמית, כי רק בה ודרכה ניתן להגיע לתיקון. אסור לזלזל בה. לכן בבואנו לפעול רוחניות, עלינו לעשות זאת בשני רבדים: שיטה רוחנית ברורה ופרקטיקה מדויקת המבטא אותה.
אם יש רק שיטה רוחנית ללא שום פרקטיקה, אז אין את היכולת להוביל וליצור בתוכנו את אווירת הנפש הראויה והמתאימה לאותה רוחניות שאנו רוצים לחיות.
אחד הדברים המיוחדים שישנו ביהדות היא היכולת להוריד את הרעיונות הרוחניים הנשגבים לביטוי מעשי פרקטי ואולטימטיבי- הלוא הוא קיום תורה ומצוות ושמירת ההלכה בחיצוניותה. עד כדי ש"השלחן ערוך" אומר לנו איך ומתי לגזור ציפורניים ואיך לשרוך את הנעליים בבקר אחרי שאנו קמים מהשינה.
מאידך- מוטלת עלינו החובה להיזהר ממצב בו אנו פועלים רק את הפרקטיקה מבלי לחבר אותה אל הרעיון הרוחני הנשגב אותו היא באה לבטא ולגרות בפנימיותנו.
מסקנת הדברים היא שצריך לשמר את הגשמיות מתוך הבנה שהיא האמצעי הבלעדי והאולטימטיבי שה' נתן לנו בכדי להשיג את הרוחניות. ויחד עם זאת- לעשות יגיעה גדולה ללמוד ובסופו של דבר גם לחיות- את הנקודה הפנימית שהיא באה לבטא.
לפעמים אדם מוכן לקרוא את כל התהילים במשך שלוש שעות אך קשה לו לעשות כוונה של 15 שניות. כל אחד ישאל את עצמו: עם איזו מציאות אני מזדהה יותר, המעשה או הכוונה? נתינת תשובה כנה היא ראשיתו של התיקון.
שבת שלום !
[/three_fifth]
[one_fifth_last][/one_fifth_last]
