מה אנחנו מחפשים בלימוד? מהי נחיצות הסביבה ליצירת השינוי המיוחל? ביסוד השבועי, מביא לפנינו הרב סיני שליט"א את הצעדים הנדרשים, הן במעשה והן בכוונה, כדי להוביל עצמנו לתיקון הנרצה.
מאת יוני כהן מתוך יסוד פרשת עקב מספרו של הרב אדם סיני התורה, האדם ומה שביניהם
"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְהוָה אֱלקֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ" (דברים ז', יב)
ידועים דברי רש"י במקום ע"פ חז"ל 'מצוות שאדם דש בעקביו', דהיינו שאם האדם יחיה ויקיים את המצוות שרגילים לזלזל בהם, אז ה' ישמור לך את הבטחתו.
שואל הרב"ש על דברי רש"י: מהי המצווה שהאדם דש בעקביו? זוהי האמונה. כשאנו פועלים מעשה מסוים אנו רואים בדרך כלל תוצאה מידית. לכן קל לנו לעשות. לעומת זאת- את האמונה, את הכוונה, שאין אנו חשים כלל או שאין אנו רואים תועלת מידית בה, אנו לא עושים. לכן אומר הכתוב: שים את עיקר מאמציך בכוונה שבעשייה. בה במידה ותעשה זאת- 'ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד', ומסיים רש"י 'ישמור לך הבטחתו'.
לאחר דברים אלו, נוכל להבין את היסוד השבועי "מעשה בלי כוונה כגוף בלי נשמה".
מהי כוונה?
מה אנו מחפשים בלימוד, חידוד שכלי או שינוי נפשי? התשובה לשאלה הזאת תלויה בכל אחד מאתנו, תלויה בכוונה שאתה אנו באים ללימוד. לכן חשוב שנגדיר לעצמנו את המושג 'כוונה'. ובכן- ההגדרה של המושג הזה היא שינוי מגמת ההתרגשות. בחיים אנו מתרגשים מדברים מסוימים. האם אנו באים ללימוד, ובכלל בכל דבר בחיים, מתוך מטרה לשנות את מושא ההתרגשות שלנו?
עלינו להבין שכדי לחולל שינוי, חייב שתהיה כוונה בכל דבר שעושים. אך גם כאן אפשר לטעות ולהישאר בכוונה חיצונית, ואנו מחפשים את השינוי הפנימי, ולכן זוהי הכוונה שאליה עלינו לשאוף. כלומר שמגמת ההתרגשות שלנו תהיה מהפנימיות. שהיא זו שתרגש אותנו, עד כדי כך שאם יציעו לנו ללכת לארוחה טובה או לשיעור בפנימיות התורה, אנו נתרגש יותר מהשיעור ובו נבחר.
כוונה משולבת במעשה
היות והכוונה הנה דבר מופשט, אינה יכולה לעמוד לבד וממילא אינה יכולה להביאנו לשינוי, אלא עליה לבוא מלובשת במעשה המגבה אותה. אם אני רוצה לאהוב את חברי מבפנים, עלי לעשות את המעשים שיכולים לעורר את אותה אהבה הנכספת, למשל: לפרגן לו, להדגיש את הצדדים החיוביים שבו, לא לדבר עליו לשון הרע, וכו'.
מעשי המצוות כפי שהורונו התורה הקדושה וחז"ל, הנם המעשים הנכונים המותאמים לנפש שלנו, הראויים להיות לבוש אמתי ומדויק לכוונה שאנו רוצים לייצר. בלעדיהם לא נוכל לפעול את הכוונה הרצויה, גם אם מורגש לנו אחרת. האמונה בקיום תורה ומצוות באופן שחז"ל הנחילו לנו, הנה בסיסית ועקרונית מאוד בעבודתנו. השילוב וההרמוניה בין המעשה לכוונה היא ורק היא יכולה לשנות את מגמת ההתרגשות הפנימית שלנו.
אווירה כתנאי הכרחי להתקדמות
מרכיב חשוב ביותר בהתקדמות הרוחנית של האדם היא האווירה בה הוא פועל. יכול להיות שהוא עושה את המעשים הנכונים ואת הכוונות הראויות, אך אם זה לא נעשה מתוך אווירה נכונה- זה נועד לכישלון.
איך מייצרים אווירה? על ידי פרגון לרעיון, דיבור עליו, פרסום עליו. זה אמנם לא פועל ישירות על הדבר שאני רוצה להשיג, אבל בלעדיה אני לא יכול. למשל: כשאנו מחפשים מסעדה לאכול בה, חשוב שתהיה בה אווירה מיוחדת שאפילו לא ניתן להגדיר אותה במילים, אבל אנו מוכנים לשלם בשבילה ממיטב כספנו למרות שהיינו יכולים לאכול במקום אחר ולצאת שבעים בדיוק כמו במסעדה יוקרתית.
לכן עלינו לייצר סביבה נפשית אוהדת לנקודה הפנימית. ללמוד עליה כמה שיותר, לברר אותה, לשאוף אליה, לספר עליה דברים טובים ולהגדילה בעינינו כמה שיותר.
ברגע שנהיה "משוחדים" לנקודה הפנימית, נוכל לפעול עם מעשה וכוונה נכונה- אז הדבר יפעל בנפשנו, ונזכה
שבת שלום !
