מהו חוק ומהו משפט בפנימיות
נערך מתוך שיעור של הרב על פרשת חקת
" וַיְדַבּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהרֹן לֵאמר. ב זאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, אשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אדֻמָּה תְּמִימָה אשֶׁר אֵין-בָּהּ מוּם, אשֶׁר לֹא-עָלָה עָלֶיהָ, עֹל." (במדבר פרק י"ט פסוק ב')
התורה משתמשת במושג חקת התורה. חוק הוא מעל הדעת האנושית, אי אפשר ואסור לפעול בניגוד לחוק, גם אם לא ברור הוא, או נראה לא הגיוני. במקרה של חוק צריך לפעול מעל הדעת בבחינת אמונה. מה שאין כן בחינת משפט, שהוא בחינת תורה, צריך האדם להשתדל, להבין את כל הלא ידוע.
זאת ניתן להבין, לפי מה שמביא הרב"ש בספר המאמרים מפירושו של בעל הסולם, על מה שאנו אומרים בברכת אשר יצר "וברא בו נקבים נקבים, חלולים חלולים, גלוי וידוע לפני כסא כבודך, שאם יסתם אחד מהם או אם יפתח אחד מהם…", נקב צריך לסתום, חלל צריך להישאר חלל."
פירוש הדברים: יש בחינת חוק ומשפט.
חוק נקרא, שצריכים לקבל את הדבר מעל הדעת. זוהי בחינת אמונה.
משפט נקרא שצריכים לקבל את הדבר מתוך חקירה וידיעה בתוך הדעת.
נמצא, שחסרון ידיעה והבנה ושכל שבדבר, נקרא בבחינת חלל ריק בלי דעת. כל פעם האדם צריך להיזהר, שהחלל הזה לא יתמלא. זהו, מה שאנו אומרים בברכת אשר יצר "אם יסתם אחד מהם, אי אפשר להתקיים". חלל הינו מקום חסרון דעת, אסור להתמלאות, אלא תמיד צריכים ללכת למעלה מהדעת, וזה נקרא מוחא, בעמ"נ להשפיע.
מוזר הדבר לאינטליגנציה הטבעית של האדם, לרצון שלו, לחרות ולהגדרה העצמית שלו. קשה לאדם לקבל לפעול מחוסר ידיעה. ואף יותר מכך מתבקש האדם, אסור לחפש את הרצון לידיעה במקומות אלו, המוסתרים. יש חשיבות לפעול אותם מעל הדעת. באמונה.
בחינת משפט, שהוא בבחינת תורה, הוא דווקא המקום בו האדם צריך להשתדל ולעשות כל שביכולתו כדי להבין את התורה. היות והתורה נקראת שמותיו של הקב"ה ומוטל עלינו להבין ולהשיג את דברי התורה. כאן בתורה, החיסרון שנקרא נקב, צריך להיסתם, כלומר שלא יהיה שום חסרון, וכל המרבה הרי זה משובח.
משום זה, אנו אומרים "שאם יפתח אחד מהם אי אפשר להתקיים". הכוונה, שאלמלא יהיה נקב וחסרון בהבנת התורה, אז אין לאדם קיום והעמדה. אלא שצריך תכף לראות, שהחיסרון יתמלא עם אור התורה. חיסרון הידיעה הוא הכלי הראוי לקבל את השפע העליון בבחינת משפט. ואחר זה בא אליו האור המלובש בתורה, המכונה תרי"ג פקודין כמ"ש בהקדמת ספר הזוהר. עד כאן דבר הרב"ש זצוק"ל.
יצדק השואל באומרו, אני מבולבל.
מה עלי לעשות?
האם לקבל את התורה מעל הדעת או לנסות לחקור בה?
אם יש ב' זמנים או ב' צורות עבודה מתי צריך לנהוג כך ומתי אחרת?
מתי התורה היא חוק ומתי היא משפט?
מתי חלל ומתי נקב?
התשובה היא, שצריך להתקדם בעקביות. כאשר חוק קודם למשפט. הן בכללות והן בפרטות. תפקיד הידיעה הוא לשמש את האמונה. דהיינו, אם האדם הולך מעל הדעת בבחינת חלל, צריך הוא להיזהר, שלא ייסתם חלל זה. שלא תיפגם אמונתו.
הידיעה גורמת לאדם לחשוב, שהוא המפעיל את הדברים. זה עלול לפגום באמונתו בבורא. אך אם משתמשים בידיעה, כדי להאדיר ולהגדיל את חשיבות הבורא, נמצא, שהירידה, ההתעסקות בחקירה מדעית, משמשת את האמונה ואף מגבירה היא אותה. ועוד שגורמת ליכולת פעולה גדולה יותר באמונה, וכן לביסוסה. אדם צריך את הידיעה, כדי להגדיל את האמונה ולא ח"ו כדי לבטלה.
