פינת הפשט:
ימי בין המצרים חלים מי"ז בתמוז עד תשעה באב, ומחולקים בהלכותיהם לארבעה חלקים:
1. מי"ז בתמוז עד ראש חודש אב
2. מראש חודש אב עד שבוע שחל בו ט' באב
3. משבוע שחל בו ט' באב עד ט' באב
4. ט' באב
– ישנם דברים האסורים בימי בין המצרים משום מנהגי אבלות, אך הדבר תלוי באיזה פרק זמן מתוך ימי בין המצרים נמצאים, כאשר יבואר להלן.
– כלל גדול בהלכות ימי בין המצרים, והוא שלא גזרו חז"ל את מנהגי האבלות במקום מצווה, חוֹלִי וצורך. כלומר כאשר יש מצווה או מקרה של מחלה או צורך, אין חלים מנהגי האבלות, כאשר יבואר להלן.
נישואין
– יש הנוהגים שלא להתחתן מי"ז בתמוז עד ט' באב.
– מנהג הספרדים ועדות המזרח שמותר מעיקר הדין להתחתן עד ראש חודש אב, אך מראש חודש אב עד ט' באב נוהגים שלא להתחתן, וראש חודש בכלל האיסור.
– בחור שלא קיים מצוות פריה ורביה מעיקר הדין יכול להתחתן בבין המצרים אך המנהג להמנע, ואף הוא לא יתחתן מראש חודש אב עד ט' באב.
– לכל השיטות מותר להחזיר גרושתו בימי בין המצרים, שהרי אין כאן שמחה יתירה.
– מעיקר הדין מותר להתחתן בצאת יום ט' באב.
– מותר לעשות תנאים גם אחרי ראש חודש אב עד ט' באב, אך בלי ריקודים ומחולות (כמו שיבואר).
ברכת שהחיינו
– בכל ימי בין המצרים אסור לברך ברכת שהחיינו על בגד או פרי חדש. הסיבה שנוהגים שלא לברך ברכת שהחיינו: משום שימים אלו הם ימי פורענות וימי צרה לעם ישראל. לכן נמנעים מלאכול פרי חדש בימי בין המצרים, שכן אם אוכלו צריך לברך עליו שהחיינו.
– וכן נמנעים מללבוש בגד חדש בימי בין המצרים, שאם לובשו צריך לברך עליו שהחיינו.
– אמנם בשבתות בתוך ימי בין המצרים מותר לברך שהחיינו עד ראש חודש אב, אך בשבתות שמראש חודש אב עד ט' באב ראוי להחמיר ולא לברך שהחיינו גם בשבתות.
– במקום מצווה לא גזרו חז"ל מנהגי אבלות ולכן בברית, פדיון וכו מותר לברך ברכת שהחיינו.
– במקום חולי לא גזרו חז"ל מנהגי אבלות, ולכן חולה או מעוברת שמתאווה לפרי יכולים לברך על פרי חדש שהחיינו, וכן קטן שלא מבדיל בין ימי בין המצרים לשאר ימות השנה יכול לברך שהחיינו בימי בין המצרים.
– אדם ששכח שהוא נמצא בימי בין המצרים וברך על פרי חדש שהחיינו יטעם מעט מהפרי כדי שלא תהיה ברכתו ברכה לבטלה, אך לא יאכל שוב מהפרי עד אחרי ט' באב.
– פרי שיש חשש שלא יימצא שוב אחרי ט' באב – מותר לאוכלו ולברך עליו שהחיינו בתוך ימי בין המצרים, שהרי נחשב הדבר למקום צורך וטוב לברך עליו בשבת קודש. וכן אם יש חשש שהפרי ייאבד טעמו – מותר לאוכלו בתוך ימי בין המצרים.
– נכון להימנע מלברך ברכת שהחיינו על פרי חדש או בגד חדש עד עשירי באב.
שמיעת מוזיקה ונגינה
– בכל ימי בין המצרים יש להימנע מלשמוע שירי קודש וכל שכן שירי חול, אפילו דרך הרדיו או דיסקים, וכן אסור לנגן בכלי שיר בימי בין המצרים כגון גיטרה כינור וכדומה.
– במקום מצווה לא גזרו חז"ל מנהגי אבלות ולכן בכל סעודת מצווה כגון: ברית, פדיון הבן, בר מצווה, חתונה, סיום מסכת והכנסת ספר תורה, מותר לשמוע שירי קודש ומותר לכתחילה לנגן בכלי שיר (אמנם האשכנזים נוהגים להחמיר ואינם שומעים או מנגנים אפילו במקום מצווה).
– הסעודה שעושים בלילה שלפני ברית המילה הנקראת "ברית יצחק", אינה נחשבת לסעודת מצווה שיהיה מותר לנגן בה בכלי שיר.
– במקום הפסד לא גזרו חז"ל מנהגי אבלות, ולכן אדם המתפרנס מנגינה אצל גויים אפשר לו להקל לנגן עד שבוע שחל בו ט' באב, אך אם מנגן אצל יהודים אסור מי"ז בתמוז עד ט באב.
– וכן מורה המלמד נגינה ויש לו הפסד ממון אם יפסיק ללמד – מותר לו להמשיך ללמד עד שבוע שחל בו ט' באב, שהרי נחשב מקום צורך והפסד. טוב להחמיר מראש חודש אב.
– קייטנת ילדים שקשה לנהל בה את הפעילות אם לא ישמיעו בה מוזיקה לילדים, מותר להקל ולהשמיע מוזיקה לילדים.
– שירה בפה בלי כלי נגינה מותר ללא כל חשש (בין בחול ובין בשבת).
תספורת
– מעיקר הדין מותר לספרדים להסתפר ולהתגלח מי"ז בתמוז עד שבוע שחל בו תשעה באב, אך משבוע שחל בו ט' באב עד ט' באב אסור להסתפר ולהתגלח.
– שפם המעכב את האכילה, מותר לחותכו גם בשבוע שחל בו ט' באב.
– לא גזרו חז"ל איסור תספורת באישה, ולכן אישה יכולה להסתפר בכל ימי בין המצרים (וכל שכן לצורך שידוך או לצורך מצווה כגון למקווה וכדומה).
– מקום שנוהגים שלא להסתפר או להתגלח כלל בימי בין המצרים, לא גזרו חז"ל מנהגי אבלות במקום מצווה ולכן בעלי ברית מילה – המוהל, הסנדק, אבי הבן, חתן ביום חתונתו ובכל שבעת ימי המשתה, ילד ביום הבר מצווה – מותרים להסתפר לצורך המצווה, אך בשבוע שחל בו ט' באב אם באו לשאול – מורים להם שלא יסתפרו או יגלחו זקנם, אך הרוצה להקל יש לו על מה שיסמוך.
– מי שיש לו פגישה עם שר מאומות העולם ואי אפשר לו להשאר עם זקנו, ישתדל להיות סנדק ומותר לו להסתפר.
– מותר לגדולים לספר קטנים עד שבוע שחל בו ט' באב.
– מותר להסתרק בכל ימי בין המצרים.
– מותר לגזוז ציפורנים בכל ימי בין המצרים.
ריקודים ומחולות
– אסור לעשות ריקודים ומחולות בכל ימי בין המצרים.
– מה שאסור ריקודים בימי בין המצרים היינו אפילו בלי נגינה.
תפירה
– אסור לתפור, לגזור, לסרוג או לרקום בגדים חדשים בשבוע שחל בו ט' באב.
– מותר לתפור במקום צורך כגון מי שנקרע לו בגד וצריך לעשות טלאי או מי שנפל לו כפתור, שמותר לתופרו.
– אומן המתפרנס מתפירה יש להתיר לו לתפור עד שבוע שחל בו ט' באב.
– אסור לסנדלר לעשות נעליים חדשות בשבוע שחל בו ט' באב, אך מותר לסנדלר לתקן נעליים שנקרעו.
מקלחת
– אף על פי שמעיקר הדין רחיצה אסורה רק בט' באב עצמו, מכל מקום המנהג שלא להתקלח בשבוע שחל בו ט' באב.
– מה שאסור להתקלח בשבוע שחל בו ט' באב
– לספרדים: הוא דווקא במים חמים, אך מותר להתקלח במים צוננים.
– לאשכנזים: בין במים חמים ובין במים צוננים.
– הרחיצה האסורה בשבוע שחל בו ט' באב היא דווקא רחיצת תענוג. אבל רחיצה להסרת זיעה וריח זיעה, מותרת לפי הצורך.
– לא גזרו חז"ל מנהגי אבלות במקום מצווה ולכן מותר לגברים לטבול במקווה, שאין זו רחיצת תענוג.
– לא גזרו חז"ל מנהגי אבלות במקום חולי ולכן מותר להתרחץ אף במים חמים לצורך חולה או אישה מעוברת.
– אישה יכולה להתקלח כרגיל בשבוע שחל בו ט' באב, שלא גזרו דין זה אלא בגברים וכל שכן שמותר לאישה להתרחץ כגון לטבילה במקווה.
– וכן אישה מעוברת בחודש התשיעי לעיבורה או יולדת, מותר להן לרחוץ במים חמים, שאין רחיצתם רחיצת תענוג אלא להקל עליהם צערם.
– מותר לשטוף הרצפה בכל ימי בין המצרים ללא כל פקפוק ואותם האוסרים אין הוא מנהג נכון.
– הערה חשובה: השנה אין דין שבוע שחל בו ט' באב משום שתשעה באב חל בשבת ונדחה ליום ראשון.
כיבוס ולבישת בגד מכובס
– אסרו חז"ל לבישת בגדים מכובסים בשבוע שחל בו ט' באב משום שבלבישתם יש שמחה ועונג שנקיים הם, אך בכל זאת יש עצה ללובשם ללא כל חשש ע"י שילבש את הבגד (גרביים, לבנים, גופיות, מכנסיים חולצות וכו), כשעה קודם שבוע שחל בו ט' באב, כל פעם בגד אחר, שאז הבגד אינו נחשב לבגד מכובס ומותר ללובשו אף בשבוע שחל בו ט' באב.
– אסור לכבס אפילו בגדי ילדים קטנים בשבוע שחל בו ט' באב.
– לא רק בגדים אסור לכבס אלא אפילו את מטפחות הידיים ומפות השולחן.
– אסור להציע את המיטות בשבוע שחל בו ט' באב.
– וכן חליפה של שבת שנפל בה כתם מותר לנקותו, שהדבר נחשב לצורך מצווה לכבוד שבת קודש.
– במקום צורך כגון שנגמרו הלבנים, הגרבים, המגבות הנקיות, בגדי ילדים קטנים, מותר לכבסם אף בשבוע שחל בו ט' באב, שנחשב הדבר למקום צורך.
– בעלי מכבסה המתפרנסים מכיבוס, יתייעצו עם תלמיד חכם כיצד יעשו.
– מותר לגהץ (חולצה שלבש קודם ט באב) בשבוע שחל בו ט' באב
– מותר לצחצח נעליים בשבוע שחל בו ט' באב.
אכילת בשר ושתית יין
– אסור לאכול בשר מראש חודש אב עד ט' באב.
– מה שאסור לאכול בשר מראש חודש אב, הוא לא כולל הראש חודש עצמו ולכן מותר לאכול בשר בראש חודש ורק ביום למחרת אסור עד לאחר ט' באב.
– מעיקר הדין מותר לאכול תבשיל שנתבשל בו בשר אם לא אוכלים מהבשר, אך המנהג להחמיר אף בזה, וכן בשר עוף אסור.
– פשוט שמותר לבשל בקדירה בשרית.
– במקום מצווה לא גזרו חז"ל מנהגי אבלות ולכן מותר לאכול בשר בסעודות מצווה כגון: ברית, פדיון הבן, בר מצווה, חתונה, שבע ברכות, סיום מסכת, וכל המוזמנים יכולים לאכול בשר בסעודה זו.
– וכן מותר לטעום תבשיל בשרי לצורך שבת, שנחשב לצורך מצווה.
– וכן בעלי הברית היינו: המוהל, הסנדק ואבי הבן מותרים לאכול בשר בכל אחת מסעודותיהם שביום המילה אפילו שאוכלים לבד בביתם שכן הוא מקום מצווה.
– אדם הרגיל לעשות סעודת מצווה ביום שמסיים מסכת מותר לו ולכל המוזמנים לסעודה זו לאכול בשר, שנחשבת סעודה זו לסעודת מצווה.
– אדם שסיים מסכת משניות בהבנה ועיון עם ביאור רבינו עובדיה ברטנורא, אפשר לו להקל ולאכול בשר בסעודה שעושה לסיום המסכת, אך לו בלבד מותר לאכול בשר בסעודה זו.
– בשר הנשאר מסעודות שבת חזון או מסעודת ראש חודש יש אוסרים ויש מתירים לאוכלו בחול, ואין למחות במקלים, וכל שכן אם אוכלים בשר זה בסעודה רביעית שיש בה מצווה.
– במקום חולי לא גזרו חז"ל מנהגי אבלות ולכן: חולה אפילו שאין בו סכנה, יולדת בתוך 30 ללידתה, מינקת שאם לא תאכל בשר ייפגע החלב שלה, מעוברת הסובלת הרבה בהריונה, מינקת הסובלת מחולשה, וכל הבא לשאול שאינו יכול לסבול בלי בשר מפני איזה מיחוש – מותר להם לאכול בשר.
– אדם שברך בטעות על מאכל בשרי יטעם מעט, שלא תהיה ברכתו לבטלה.
– מותר לתת בשר לילד קטן אף לאחר ראש חודש אב, ואם הגיע לגיל 12 טוב להחמיר ולחנכו.
– מותר לבעלי מסעדות בשריות להמשיך למכור בשר ואין כאן איסור "לפני עיור לא תתן מכשול", משום שאם יפסיק בעל המסעדה לספק אוכל בשרי, יש חשש שיעזבוהו לקוחותיו והדבר יגרום לו לנזק כללי ועוד שיש לתלות שהקונים הבאים אליו אינם בקו הבריאות ומותר להם בשר מעיקר הדין.
– יש נוהגים שלא לשתות יין בשבוע שחל בו ט' באב ויש מחמירים מראש חודש אב. ומכל מקום מותר לשתות יין של הבדלה שדבר מצווה הוא. שאר משקאות שֵכָר מותר לשתותם בימי בין המצרים.
– מנהג כשר שלא לאכול בשר ולשתות יין גם בעשירי באב, שכן האש בהיכל הייתה עד יום עשירי באב.
שמחה, קניות ובניין של שמחה
– תמיד צריך להיות בשמחה, אך משנכנס אב ממעטין בשמחה.
– מראש חודש אב עד ט' באב ממעטים במשא ומתן של שמחה כגון קניית צרכי חופה, קניית תכשיטים, תפירת בגדים חדשים ובמיוחד לצורך נישואין.
– במקום צורך או הפסד לא גזרו חז"ל מנהגי אבלות, ולכן מה שאסרו לקנות צורכי חופה כגון: תכשיטים, בגדים וכו היינו דווקא אם יכול לקנותם אחר ט' באב, אך אם יש חשש שלא יימצאו לאחר ט' באב או שיתייקרו או שהחתונה מתקיימת מיד אחרי ט' באב, בכל הנ"ל מותר לקנות בתוך ימי בין המצרים, שנחשב למקום צורך והפסד.
– וכן מותר לקנות רהיטים, שאין נחשב הדבר למשא ומתן של שמחה.
– מה שאסרו בניין של שמחה היינו בניין ליופי ולהרווחה אך בניין שאינו של שמחה כגון קבלנים הבונים בניינים ליישוב הארץ, או המוסיף חדר לרווחת ילדיו משום שהבית צפוף, מותר הדבר שנחשב למקום צורך.
– וכן מותר לקנות רכב לצורך עבודה, אך לצורך טיולים אסור, אלא אם נזדמנה לו עיסקה בזול ואם יחכה לאחר ט' באב תתייקר, שנחשב למקום צורך והפסד.
– יש להחמיר שלא לצבוע את הבית החל מראש חודש אב, אך מותר לצבוע בית כנסת, שנחשב למקום מצווה.
מותר לבנות מעקה אפילו בט' באב, שנחשב הדבר למקום מצווה.
לימוד תורה
– אסור ללמוד דברי תורה בט' באב.
– אמנם מה שאסור לימוד בט' באב היינו דווקא דברי תורה המשמחים כגון: תנ"ך, משנה, גמרא, מדרשים וכו אך דברי תורה שאינם משמחים כגון: איוב, הנבואות הרעות שבספר ירמיה (אך צריך לדלג על פסוקי הנחמה), מסכת גיטין דף נה: הלכות אבלות וכו – מותר.
