השעה 3:00 לפנות בקר. השעון מעורר שבמכשיר הסלולרי מצלצל…. באופן אינסטינקטיבי האצבע פונה אל כפתור ה"נודניק"… מה עושים, ללחוץ עליו או לא? ואיך זה קשור ליסוד השבועי שאנו לומדים בפרשתנו?
מאת יוני כהן מתוך יסוד פרשת בלק מספרו של הרב אדם סיני התורה, האדם ומה שביניהם
השעה 3:00 לפנות בוקר. השעון מעורר שבמכשיר הסלולרי מצלצל. חייבים לקום – השיעור מתחיל בעוד חצי שעה וצריך להגיע בזמן, אלא שבאופן אינסטינקטיבי וכמעט בלי לחשוב, האצבע פונה אל עבר המשבצת שעל המסך שכתוב עליה ה"נודניק", מתוך מטרה לזכות לעוד כמה דקות של שינה והתכרבלות מתחת לשמיכה. בפעם הבאה שהשעון מצלצל שוב וסוף סוף האדם מחליט לקום, הוא מגלה להפתעתו שהשעה כבר 8:30. הוא הפסיד את הלימוד, את התפילה במנין, קם בלחץ ו(אולי) מתפלל בחיפזון, מגיע באיחור לעבודה וכן הלאה.
נשמע מוכר? כמה פעמים הבטחנו לעצמנו "רק אחד" ולבסוף גילינו שאכלנו את כל החבילה?
אלא שלשמחתנו הבורא לא השאירנו גלמודים, ויחד עם הקושי הוא נתן לנו את הכלים המתאימים להתמודד, אם רק נסכים לעשות עבודה ולהשתמש בהם. והם נקראים מנעולא ומפתחא.
מהו המושג מנעולא?
"מנעולא" מלשון נעילה. והיא פעולה נפשית שמטרתה לנעול את ההשתוקקות שהתעוררה ולא לתת לה לצאת מהכח אל הפועל על ידי זה שלוקחים אותה למקרה קיצון שבו אנו לא נסכים לפעול את זה כלל.
היצר הרע, שהוא הרצון לאנוכיות, אינו בא לאדם עם בקשה שהוא יוותר או יעשה גדולים, כי הוא יודע שאנו לא נסכים. למשל: הוא לא אומר לנו לא לקום בכלל ללימוד או לא להתפלל במניין. הוא רק אומר להמשיך לישון עוד חמש דקות, שהרי אנו עייפים. אבל עלינו לדעת בצורה מוחלטת וברורה: הוא רוצה את כל הרצון כולו לעצמו. לכן כבר בהתחלה אנו מסירים ממנו את המסכה ושואלים אותו: זה בסדר אם אשן עכשיו ארבע שעות? התשובה ברורה. אבל ברגע שהסכמתי לחמש דקות הראשונות, כבר נתתי לו דריסת רגל במערכת הרצונות שלי ומכאן הדרך למטה קצרה.
אם נתנתק רגע מהדוגמאות היומיומיות בהן זה קורה לנו, נאמר באופן רחב שהיצר הרע כל פעם משדל אותנו לעשות מעשה קטן שהוא נראה לכאורה לא חשוב, עד שאחרי תקופה מסוימת אנו פוגשים את עצמנו ללא שום חשק לפעול שום דבר שבקדושה.
הנה עמדנו על המושג המיוחד הזה-מנעולא.
מהי מפתחא?
מי שהתנסה בשימוש במנעולא חווה את חוסר החיות והשמחה המתלווה אליה, שהרי אנו כל הזמן מונעים עצמנו מלפעול את מה שאנו רוצים במורגש המידי שלנו. מצב זה הוא הכרחי אבל מסוכן לטווח הארוך, שהרי אם לא נמצא מקום שנוכל לקבל ממנו הנאה בקדושה, אנו עלולים לרצות לשוב למצרים, לרצונות האנוכיים שמהם אנו מנסים לברוח.
כאן בא התפקיד של המפתחא, שכשמה כן היא. היא מאפשרת לנו לבדוק ולבחון באלו מצבים מותר ונכון לפעול. אלא שהבחינה הזאת כפופה לאמת של התורה, לתכלית של האדם בעולמו.
מקובל לחשוב בעולם שפשרה בין שני צדדים אנו עושים על ידי בחירה נקודה אמצעית בה אף אחד מהצדדים אינו מקבל את מה שהוא רוצה. למשל: אם מישהו רוצה לנסוע לתל אביב והשני לירושלים אז נוסעים ללוד.
הקו האמצעי של התורה הקדושה, הפשרה האמתית אומרת ששני הצדדים צריכים לבוא לידי ביטוי בזמן ובמקום הנכון. לא מבטלים אף אחד מהם. לכן בדוגמה שלנו הפשרה תהיה בכך שיחשבו מתי נכון לנסוע לירושלים ומתי לתל אביב ולפי זה יפעלו. אבל כדי שזה יקרה צריך ששני הצדדים יהיו מוכנים לפעול כלפי אותו צד שלישי שהוא הקובע מה נכון ומה לא.
נתפלל לה' יתברך שיתן לנו את הכוחות ותעצומות הנפש לפעול את מה שנכון….
שבת שלום!
