אחת ממעצבות החינוך בבית ספר מסוים, בקשה מהמנהל לחפש ולהעצים את מקום הבחירה של התלמידים.
לראות כמו בתרגיל הרמזור היכן הם הירוקים שלו.
המנהל ענה באי נוחות, אול במעט רוגז.
ספרה מעצבת החינוך:
"הוא אמר שהכל מותר חוץ ממה שלא ולא הצלחתי למקד אותו. הוא טען שבתורה לא כתוב מה מותר."
שאלה זו נשלחה אליי – מה לענות למנהל בית ספר זה?
זו הייתה תשובתי המיידית.
(עוד צריך לחשוב על הניסוח ועל מובאות והקשרים נוספים אבל עיקרי הדברים הוצגו)
זה נכון שיש לאוים בתורה, והן מצוות לא תעשה, אולם יש גם מצוות עשה בתורה.
ישנה מצווה שכל העת אנו שואפים אליה והיא להקים את בית המקדש שהוא נקרא בית הבחירה.
ומה שכתוב ושכנתי בתוכם – ולא בתוכו מפרשים בלבו של כל אחד ואחד מישראל.
ובכן, היכן ישרה הקב"ה? במקום הבחירה של כל חניך וחניך.
אם לא נבנה את בית הבחירה של כל תלמיד כיצד נחנך אותו שה' ידור בו?
והרי "חנוך לנער על פי דרכו" – הוא בחינת דר – כ"ו , לעשות לו דירה בנפשו שהויה (גימטריה כ"ו) יוכל לשהות בו.
ואם תאמר זה קשה אומר לנו הקב"ה בפרשת נצבים :
כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ.
ואם תשאל מהי המצווה הזו?! היא מצוות הבחירה ולא הכפייה. כפי המשך הכתוב.
הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ.
ואם גם בזאת לא מסופקת נפשך.
הגד נא לי במה שונה האדם מכל יצורי עולם?
ישנם חיות רחמניות, וישנם עופות מאורגנים וקהילתיים (אווזים), וישנן חיות קלות רגליים, ובעלות גבורה וכד',
ומותר האדם מן הבהמה הוא יכולת הבחירה שלו.
זה הירוק בתרגיל הרמזור.
וזה עיקר החינוך.
וכל האדומים לא באו בעולם אלא כדי לגלות את הירוק.
תפקיד הרמזור הוא לאפשר נסיעה ולא לומר מתי לעצור.
העצירה היא כדי שתהיה זרימה טובה יותר ולא פחות טובה.
הגבול והשלילה היא כוח הנברא, כוח הבחירה היא כוח הבורא שיש בנברא,
וכל הרוצה להידבק בו ידבק במידותיו. מה הוא בוחר אף אתה היה בוחר.
ועיקר תכלית האדם היא אהבת ה', וכיצד יאהב ללא בחירה? כיצד ידע לבחור אם לא נלמדו.
מנהל יקר – אין דבר חשוב יותר מללמד את יכולת הבחירה לאדם מלבנות את בית הבחירה בכל חניך וחניך.
כל השלילה באה רק לשם החיוב. כל הלאוים באו רק כדי לאפשר את האפשרות לבחור.
מי שלא מוצא את מקום הבחירה שניתן לאפשר לחניך אינו מחנכו אלא מאלפו, מתרגל את גופו,
אולם נשמות החניכים זועקות למזון פנימי אמיתי לנשמת התורה שתתפעם בהם,
אין הנשמה ניזונה מכפייה אלא מבחירה.
זו גדולת המחנך שכאשר שם גבול כואב לו כי אין ברירה, אולם כשנותן את החרות והבחירה יודע הוא שהגיע ליעדו.
וכל זאת כמובן, שהבחירה לא תהפוך להפקרות. ויחד עם זאת אסור שהפחד מהפקרות יעצור אותנו ויסמא את עיננו ממטרתנו שהיא הבחירה באהבת ה' כי אין כפיה ברוחניות ואנו עם ישראל רוחניים אנו , אוהבי ה' בנשמתנו.
אנו כמחנכים מחויבים לגלות מקום נפשי זה בכל חניך וחניך באחריות בזהירות אולם בנחישות.
אדם סיני
