שיחת ראש חודש תמוז
בחודש זה נשברו לוחות הברית, בוטל התמיד, הובקעה העיר, שרף אפוסטומוס הרשע את התורה והוכנס הצלם להיכל. אלה חמשת הדברים החשובים לעם ישראל.
אם היו אלה אירועי עבר חסרי חשיבות חז"ל לא היו מזכירים אותם. מכיוון שזמנים אלה הם זמנים של פורענות בהם קרו דברים רעים, עלינו להיזהר בתקופה הזו. זהו זמן קוסמי מסוכן.
שלא כמו בחודש אב בו נחרב הבית, אך בחציו השני התחלפה האנרגיה לטובה, חודש תמוז הוא קשה. הדבר הקשה הוא שהחיצוניים מנסים להשתלט על האדם, שלא כמו בכל השנה – בתמוז אף יותר. הקליפה נעשית מתחוכמת. היא מבקשת מהאדם למשוך אור, לעסוק בקדושה אבל לקחת את האור לטומאה. זה החלק הקשה.
מילא אם היתה אומרת לו ללכת למקום אחר, כאן הקליפה אומרת 'בוא נעסוק בקדושה'. צריך ללכת על פי היסודות. שם, בהליכה לפי היסודות המחשבה צריכה להיות אמונית.
למדנו בזוה"ק שעיקר הזיווג הוא בין הקב"ה לשכינה הקדושה הוא ע"י הברית לה נדרשת נאמנות.
בתפילת ה18 אדם צריך לבוא לקשר עם הבורא ית'. הוא לא יכול לבוא קשר אלמלא בקריאת שמע בה יש רמ"ה תיבות ועוד שלוש תיבות 'השם אלוקיכם אמת', אותן משלים הש"צ לבחינת רמ"ח שהם גימ' אברהם איש החסד. אלמלא החסד אי אפשר שיתקבל אור החכמה, ועל זה באות הקליפות לתפוש אותנו.
אומר הרבש' שכל הבעיה בשבירה היא בעיה של חלוקה באור, שרוצים לקבל חכמה ללא חסדים. לאחר שנעשתה הפרסא בעולם האצילות אי אפשר היה לקבל אור חכמה מתחת לפרסה.
היות והנברא והבריאה הם מקום יצירת הנשמות, אנו נמצאים במקום שלכאורה אי אפשר לקבל חכמה בלי עליה, אבל לפעמים החסדים לא מעוררים מספיק את האדם שמרגיש שהם לא מזינים אותו. הוא רוצה יותר תענוג.
חודש תמוז בא לעורר את מקום הרצון לתענוג לעצירה ובדיקה עצמית. הרב מציע שלפני שמגיע הרצון לתענוג שבני האדם בחודש הזה יעשו להם סדרים ברורים של צורת הניהול העצמית.
חודש תמוז הוא בעייתי מאוד, ובלי גבולות וסדרים ברורים יכולות להיות נפילות. זה לא רק עניין של השתדלות. נדרש סדר עשיה צפופה בו יהיה ביטחון בהרגל ובמשמעת העצמית.
נכון שהעיקר היא הפנימיות ואם יחטא בפנימיות גם אם תהיה מסגרת – זה לא יעזור. אבל אם יהיה סדר חיצוני זה יעזור לבנות את הסדר הפנימי.
כשהלוחות נשברו משה רבנו רצה לעשות טובה לעם. הוא הביא את הלוחות ורצה לשבור אותם – 70 זקנים תפשו אותם מצד אחד מול משה שרצה לשבור אותם. נוצר מאבק כוחות ומשה התגבר עליהם, כוחו היה גדול משלהם. האותיות פרחו והלוחות הפכו כבדים כגוף ללא נשמה. משה אמר 'אני אתן להם תורה שהיא גוף בלי נשמה?' יתירה מכך – הקב"ה אמר לו: 'תראה מה הם עשו'. ענה לו משה 'הם לא ידעו. הם לא למדו תורה'. לכן אומר שרצה שלא יהיו מזידים – כי אם אין תורה – אי אפשר להעניש אותם. שכן אם יש תורה אפשר להעניש לפיה. ובכל זאת משה העניש את המזידים ועבדו עבודה זרה והיו עם התראה של עדים, שהיו מבני ישראל שהסתכלו בעבודה הזרה ולא התנגדו לה, או שהתריעו ואמרו שלא לעשות עבודה זרה. היו משני הסוגים – עם או בלי עדים, מכולם נהרגו בחרב או במגיפה. מניינם לא קטן, ושלושה חודשים אחרי שמונים את עם ישראל – הם נשארים אותו מניין.
זה לא סיפור היסטורי אלא כיוון לכל אחד מאיתנו לראות שקבלת תורה באמונה גדולה בקבלתה, אפילו שהתקבל רק ערך אחד ממנה, ערך נפשי בעל יכולת התפתחות, כשערך זה מתפתח מצד האמונה, ונדרשת המתנה גם תחת הרגשה של אמונה שאינה מספקת – האם אחזור לעבודה זרה או שאתאמץ ואחכה לאמונה שתחזור אלי.
אדם חילוני אמר פעם שהוא שומר שבת בדרך שלו. הוא אמר שפעם כשהיו רוצים להדליק אש היו צריכים לחכך שתי אבנים, זו היתה עבודה קשה. היום זו עבודה קשה. תשובת הרב היא שגם כדי לברור אורז, שזו עבודה קלה בהרבה – גם זה אסור בשבת. הבעיה היא בייצור של דבר חדש בשבת. ליצור שלימות אחרת תחת השלימות הקיימת בה אני מאמין. היכולת להאמין בשלימות הזו תלויה באמונה בשלימות הבריאה. אם אין לי את האמונה הזו לאורך זמן – האם אלך לעבוד עבודה זרה?
צד האמונה, משה רבנו שובר את הלוחות. אדם צריך לאדם שאם הוא מקבל תובנה שיחליט שזו דרכו. למשל אם חזר בתשובה יחליט שזו דרכו וגם אם האמונה תתרופף יש לחכות להרגשי האמונה מחדש, ואז הקבה שולח את מלאך המוות, השטן לנסות אותנו. לומר לנו שאין לנו אמונה, מה תעשו עכשיו?
אפשר ללכת למקום לא טוב, ואפשר ללכת כמו שבט לוי ולא לחטוא במאום. כולם שמרו על עבודת השם בנאמנות, עם כח לא לפגום. כך צריך אדם כשמקבל ערך תורה – לא לפגום. במיוחד בחודש תמוז בפניו אנו עומדים, שכן בחודש זה יהיו הרבה פיתוים לאדם, הרבה כוחות והתרגזויות ומאוויים.
צריך לזכור את הערכים ולחכות שיגיע טו באב, עד יעבור זעם – להוריד את הראש, לא להכנס למאבקים וסערות גדולות מידי. לוותר קצת, כי תמוז הוא חודש קשה. אבל אם הולכים בדרך אמיתית וטובה החודש הזה הופך להיות אור גדול מאוד. הופך להיות דבר עצום בנפש, מחודש זה יכול לקבל כוחות לכל השנה. כוחות המאפשרים לאדם להשיג את רגש האמונה ביותר. כי מי שחיכה, כמו שבט לוי לאמונה במסירות נפש, יקבל אמונה גדולה מאוד, והופך להיות עובד השם, נושא המשכן.
כל אחד יראה בחודש תמוז כהזדמנות לעבודת האמונה.
בע"ה נעשה ונצליח.
