תורה ט – תהמת יכסימו [לשון רבנו, זכרונו לברכה] תהמת יכסימו, ירדו במצולת וכו' א. כי עקר החיות מקבלין מהתפילה כמו שכתוב: "תפילה לאל חיי" ובשביל זה צריך להתפלל בכל כוחו כי כשמתפלל בכל כחו ומכניס כחו באותיות התפילה אזי נתחדש כחו שם בבחינת:חדשים לבקרים רבה אמונתך וכו' כי אמונה היא תפילה כמו שכתוב: "ויהי ידיו אמונה" תרגומו: 'פרישן בצלו'
ב. ודע, שיש שנים עשר שבטים כנגד שנים עשר מזלות וכל שבט ושבט יש לו נסחא מיחדת ויש לו שער מיחד לכנס דרך שם תפילתו וכל שבט מעורר בתפילתו כח מזלו שבשנים עשר מזלות והמזל מאיר למטה ומגדל הצמח ושאר דבריו הצריכים אליו וזה פרוש: "דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל" 'וקם' זה בחינת עמידה, בחינת תפילה כששבט מישראל עומד להתפלל על ידי זה מעורר כוכב והכוכב הוא דורך ומכה הדברים שיגדלו כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה . 'אין לך עשב מלמטה שאין לו כוכב ומלאך מלמעלה, שמכה אותו ואומר לו: גדל ! ' וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה 'קשין מזונותיו כקריעת ים סוף וקשה זווגו [כקריעת ים סוף] ' וכו' כי הים סוף נקרע לשנים עשר קרעים כנגד שנים עשר שבטים ובני ישראל בתפילתם גורמים זווגא דקדשא בריך הוא ושכינתה כמו שכתוב: "סלו לרכב ערבות" 'רוכב', דא קדשא בריך הוא 'ערבות', דא שכינתה שנתערב בה כל הגונין ולפי הזווג שגורם בתפילתו כן זוכה לזווגו והתפילה הם שתים עשרה נסחאות לפיכך הזווג כקריעת ים סוף שהם שנים עשר וגם ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים בתפילתם כמו שכתוב: "ויעמידה ליעקב לחק" 'וחק לשנא דמזונא הוא' 'ואין עמידה אלא תפילה' וזה פרוש: "שמרו עדתיו וחק נתן למו" 'עדות' זה תפילה, כמו שכתוב: "שבטי יה עדות להדות לשם ה'" גם אמרו חכמינו זכרונם לברכה 'אין עדות אלא בעמידה' ועמידה זה תפילה שאנו מעידין על אחדותו וכפי שמפרנס לאביו שבשמים בתפילתו כן נותנין לו פרנסתו וזה: 'קשין מזונותיו כקריעת ים סוף' הינו מזונות נתחלק לשנים עשר שבילים לפי שתים עשרה תפילות שבטי יה וצריך לזה זכות גדול שיזכה אדם להעלות תפילתו דרך שער השיך לשבטו וזה שאמר אבא בנימין . 'כל ימי הייתי מצטער על שני דברים: על תפילתי שתהא סמוך למטתי' הינו כנ"ל, שיתפלל דרך שער המטה שלו כי יש שנים עשר מטות וכל אחד יש לו שער מיחד והתפלל על שלא תתרחק תפילתו ממטה שלו וזה לשון מטה, כי מטה לשון זווג כמאמר הסמוך: על מטתי שתהא נתונה וכו' ומטה הוא בחינת זווג גם מטה היא בחינת פרנסה כמו שכתוב: "בשברי לכם מטה לחם" כי שנים עשר מטות גורמין זווג ומפרנסין כנ"ל 'קשה זווגן וקשין מזונותיו' וכו' גם התפלל על שבטו שיזכו לשני שלחנות וזהו: 'ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום' ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה . 'הרוצה להחכים וכו', הרוצה להעשיר' וכו' ויעקב, שהוא כלול כל השנים עשר שבטים והיה יודע כל מטה ומטה בשרשו בשביל זה כתיב בה: "ויאסף יעקב רגליו אל המטה" 'רגליו' זה בחינת תפילה כמו שכתוב: "צדק לפניו יהלך" הינו, שהיה מאסף כל התפילות, כל אחת לשרשה גם היה כח בידו לתן חלק מחלקי עולם ליוסף כמו שכתוב: "ואני נתתי לך שכ"ם אחד על אחיך" וכו' כי על ידי תפילתו היה משפיע חיות לכל שלשה חלקי עולם שהם עולם השפל ועולם הכוכבים ועולם המלאכים. וזה שכ"ם שפל, כוכב, מלאך כי כל זה זכה על ידי תפילתו כמו שכתוב: "אשר לקחתי מיד וכו' בתפילתי ובקשתי"
