יהודי יקר, כאשר האדם מוכן להילחם על גאולתו, כפי שמשתקף משיחת יהודה ויוסף, אז לא יכול יוסף, שהוא בחינת הברית עם הבורא יתברך, להתאפק ומתגלה לאדם.
רש"י מפרש : "והראה להם שהוא מהול".
נקודת הברית המתעוררת באדם, מראה את המחויבות שלקחנו על עצמנו בברית המילה. חיתוך וזריקת העורלה, שהיא הרצון לקבל לעצמו. בברית המילה חותכים אותה מישותנו, וזורקים אותה לבחינת עפר, היא ההתחייבות : אני לא פועל מתוך האנוכיות והתאווה העצמית המשקפת את המקום הצר של העולם הזה, אלא מתוך רצון לאהבת ה' ".
אומר להם יוסף, אני אחיכם, מאוחה אתכם, ואותי מכרתם למצרים, למקום האנוכי שלכם, לקיום הצר ללא חסדים. (רחב וצר הם מושגים של חסדים או חסרונם על פי הקבלה).
האם צריך להיכנס לייאוש? לתסכול? להאשמה או להלקאה עצמית?
ראו מה אומר להם יוסף : :וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם".
אמנם מכרת את הברית שלך ואת כל המחויבות שלך בחיים, לקיים ולשכלל את העולם הגשמי שלך. עתה תדע שה' שלח אותך למקום זה, כדי שתשתמש בכל זה להתקדמות רוחנית. כל מה שרכשת עד כה תשתמש בו לקדושה.
מדוע לחשוב בצורה הזו?
אומר הרב"ש דבר נפלא במאמר ל"ז תשנ"א וזה עיקר דבריו בהקשר לדברים המובאים לעיל:
אדם מכר את המחויבות שלו למצרים. עתה הוא עומד בפני השאלה כיצד לחשוב על מה שקרה.
מחד, האם עליו לחשוב : "אני מצטער שמכרתי עצמי למצרים וכל עסקיי היו בדאגות ומטרות העולם הזה?
או מאידך, האם לחשוב: "ה' יתברך, שעשה עושה ויעשה לכל המעשים, הוא נתן לי את ההתעוררות ואפשר, שהברית שלי תשועבד למצרים, כדי שאני אדע באיזה מצב חמור אני נמצא"
ובכן כיצד נכון לחשוב? הרי שני הדברים נכונים?
אומר בעל הסולם בשם הבעל שם טוב " במקום שהאדם מחשב שם הוא נמצא"
יוצא "אם האדם חושב על הזמן שהיה מרוחק מה' ומצטער על זה, הרי הוא דבוק במצב של התרחקות מה', ……. לכן כדאי יותר לחשוב על הטוב שיש לו עכשיו, היינו מה שהוא עכשיו יכול לחשוב על, מה לעשות עכשיו עבור הקדושה. לא חשוב מה שהוא עשה, רק חשוב עכשיו שיש לו רצון לעבוד בתו"מ ושה' העיר אותו לכך"
יוצא, שכך יש לו חיבור עם תיקון ועבודה, ועם ה' יתברך, ולא עם הקליפה,
כי "במקום שהאדם מחשב שם הוא"
ובכן יהודי יקר, אנחנו בעשרה בטבת, יש מצור על נפשנו, ה' העיר אותנו לראות מצור זה. כדאי לחשוב על כך, שאנו רוצים לפעול ולחשוב בדרך ה', ושה' העיר אותנו לכך.
וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם".
שבת שלום
