כוונת הלב בליל הסדר
"רבן גמליאל אומר: כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, ואלו הן: פסח, מצה ומרור".
כאשר אדם כוסף להיגאל, דהיינו לצאת מהתפיסה של הפרטיות ולבוא למקום היחד, למקום אהבת ה', יכול לעשות זאת בעזרת ג' תנועות נפשיות הנקראות פסח מצה ומרור.
מצה – היא מקום השקט שהאדם יכול להגיע אליו. אין את הרעש של התפיחה הנפשית, של העודף שאדם שם על נפשו. ניעור הכתפיים ממה יחשבו עלי, מהגאווה החברתית, מההשתחוויה לאליל הנקרא "מה יאמרו", משחררת את נפש האדם.
אין אפשרות לניעור כתפיים זה ללא מלחמה אמיתית. במצה אנו רואים ב' הוראות, הראשונה מלשון מצה ומריבה, והשנייה השקט והשלווה שנוצרת מוויתור על הגאווה, ממיצוי הרצון הפנימי ללא הטעיות שוא.
וכמו שאמרו חז"ל: "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר: רגזו ואל תחטאו", ופירש רש"י: "שיעשה מלחמה עם יצר הרע".כאשר אדם נלחם להשיג משהו אז יכול לראות שהוא רחוק. היות ומה שמניע את האדם היא הרגשתו, אזי צריך להרגיש את המרור ברחוק. לא די שיודע שהוא רחוק, מבלי שמרגיש בכך.
מרור – מי שלא לעס את המרור, שהוא בגימטרייה מות, לא יצא ידי חובת הגאולה. רק כאשר אדם נלחם בבחינת מצה, יכול הוא להרגיש שהוא רחוק מאת ה'. יכול לחוש שהליכה בבחינת המצרי שבתוכו היא ""וימררו את חייהם בעבודה קשה" (שמות א', יד). לעיתים אדם אינו זוכר כמה רע היה בבדידות, באנוכיות הבלתי נסבלת, בתפיסה הגשמית, החיצונית, הזמנית והמקומית.
מי שלא מרגיש רחוק אינו יכול לבקש את קירבת ה' באמת. אין לאדם זה צעקה מעומק הלב לגאולה. וכפי שאומר הרב"ש זצוק"ל:" יש כלל, שאין אדם מקבל עזרה אלא רק בזמן שהוא זקוק לעזרה, היינו שהוא רואה שאין בידו לעשות לבד. אחרת אין בקשת העזרה בקשה אמיתית, משום שהוא יודע בעצמו שהוא יכול לעשות הכל לבד, רק שמתעצל בדבר, ולעצלים לא נותנים עזרה. כי רק אלה המשתוקקים לה' הם מקבלים עזרה".
פסח – היא שורש הגאולה. שאדם יכול לראות שמה שמחבר את נפשו הוא ישראל שבו. גם אם קיים המצרי שבאדם, הקב"ה מדלג, פוסח עליו. כל הירידות הופכות להיות חלק מהעלייה. כל הזדונות נהפכים לזכויות. כל מה שחשב שרע, רואה שהיה חלק מההבנייה הנפשית לאהבה. שכל הריחוק והצמצום והבדידות והכעס היו שלילה שבונה את החיוב.
אולם אם השלילה הפכה להיות עצם. אם התפיסה של "לי יאורי ואני עשיתיני" (יחזקאל ג'), הפכה להיות העיקר, אזי המצרי הזה מת. המחשבה המובילה, הבכור שהוא מצרי, מת.
אולם בכור ישראל שהוא האמונה בה' גם אם יש בה ירידות היא נגאלת. נס הוא הפסיחה על הירידות. היכולת לראות את כל הפרטים כחלק מכלל. הטוב מחבר. ישראל שבאדם מחברת את כל ישותו לאחדות אחת שלמה.
וזה שאומר הרב"ש זצוק"ל: "ענין "פסח מצה ומרור" שהם הולכים ביחד, אחרת אי אפשר לזכות לגאולה. כי אותיות גולה וגאולה הן שוות ואין ביניהם הבדל רק בא', שזה מראה לנו שרק לאחר שהאדם מרגיש את הגלות – בבחינת מרור".
וזה אפשרי רק אם נלחם באגו בבחינת מצה אז מתגלה אצלו האלף שהוא בחינת אלופו של עולם. אז יכול לומר פסח ה' על בתי העברים.
ובע"ה כל יהודי יחוש השנה את גאולת הפסח בנפשו ממש.
בידידות אמת
הרב אדם סיני
