5. ענין זדונות נעשו כזכיות
ענין "זדונות נעשו כזכיות" אפשר להבין, אם באה לאדם איזו קושיא, שבטח שזהו עוון גדול, שהקושיא הזאת יכולה להביא לו שיפול חס ושלום להקליפה, הנקרא "תוהה על הראשונות".
ואם הוא עושה תשובה מיראה, היינו שמחזק את עצמו ולא מתפעל מהמחשבה זאת, אזי "נעשו לו כשגגות", היינו שאין לו חטא אלא שוגג. כלומר, שיותר טוב היה אם לא היתה באה לו שום מחשבה זרה, אלא עכשיו שכבר באה, לא היה לו ברירה, אלא לחזק את עצמו בקבלת עול מלכות שמים.
ויש גם כן בחינת תשובה מאהבה, מה שהוא מקבל עכשיו את עול האמונה מחדש, הוא מחמת האהבה, שהוא מקבל את העבודה מאהבה. היינו שהוא שמח בזה שה' יתברך המציא לו את המחשבה זרה הזאת, שעל ידה הוא יכול לקיים את המצוה הזאת.
שזהו דומה כשלהבת הקשורה בפתילה, היינו שהמחשבה זרה נקרא בחינת פתילה, שרוצה להכניס פסול בעבודתו.
זאת אומרת, שהמחשבה זרה נותנת לו להבין שמצד השכל והדעת, אין לו מה לעשות בעבודתו יתברך. ובזמן שהוא מקבל את המחשבה זרה ואומר, שאין הוא רוצה לתרץ שום תירוץ, אלא כל מה שהדעת אומרת הוא נכון, רק שהוא הולך בדרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת.
נמצא, ששלהבת האמונה קשורה בפתילה של המחשבה זרה. נמצא, שרק עכשיו הוא יכול לקיים מצות האמונה כיאות. נמצא, שהקושיות נעשו לו זכויות, שהרי אחרת לא היה יכול לקבל שום זכויות מבחינת אמונה.
וזה נקרא "שמחין ביסורים". הגם שיש לו יסורים, מזה שהמחשבה זרה מצערת לו, וגורמת לדבר סרה ורכילות ולשון הרע על עבודתו יתברך, מכל מקום הוא שמח בזה, שרק עכשיו בזמן כזה, הוא יכול לקיים בחינת אמונה למעלה מהדעת. וזה נקרא שמחה של מצוה.
"אסור לארמא ידי בלא צלותא ובעותא", וכמו כן יש להבין ענין, "למאן דמגלה חטאין". שענין הבירור של בחינת מוחא, צריך לראות מקודם שיהא מוכן לקרב, היינו שיהיה לו הכלי זיין המוכן לכך, בכדי שיוכל לנצח את הקרב. ואם אינו מוכן לכך, אסור לעשות לו שום בירור שיתגלה החטא.
זאת אומרת, שיתגלה שאינו מוכן לקבל עליו את בחינת מוחא. אלא צריך להכין את עצמו, שאם אין הגוף רוצה לקבל את בחינת מוחא, שימשיך על זה תיכף בחינת תפילה, שה' יתברך יעזור לו, שיוכל לקבל את העול מלכות שמים.
וזה ענין, "אסור לארמא ידי". ידים נקרא בחינת השגה וקבלה. הרמת ידים, שהוא מושך את עצמו מלהיות בחינת מקבל, בין במוחא ובין בליבא בלי צלותא, מטעם שלא תהיה אחיזה להסטרא אחרא. אלא תיכף בזמן שהוא רואה שאינו יכול ללכת בדרך זו, אז יתפלל.
היינו שאם אינו יכול להתגבר עם בחינת יגיעה, אז יתגבר עם בחינת תפילה. אבל אם אינו מוכן לתפילה, אסור לו לעשות את הבירור.
