|
מה רוצה החמאס באמת (ולמה כדאי להקשיב לו) הדאגה בלב כל איש לנוכח הכאוס העולמי המתגבר וההשלכות הקשות על עם ישראל בפרט, אינה יכולה להותיר אותנו אדישים לקול ה׳ המדבר אלינו דרך ארועי "צוק איתן". מבקש אני לקבוע במאמר זה כי האויב האמיתי של עם ישראל אינו עמי ערב, ובראשם הפלסטינאים: אלה בסך הכל שליחי ההשגחה הפועלת לממש את רצון ה' בעולם, וכן לשוחח עמנו דרכם. האוייב האמיתי הוא ההשתמטות מלבצע את תפקידנו האמיתי בבריאה בתור העם הנבחר. אכן, הסכנה המוחשית-מיידית היא כמובן האויב החמאסי, אך אין זו אלא בבואה של האמת ולא האמת עצמה. על כל אדם מפוכח להסתכל מעבר למקרה ולהבין שהמקרים הם בסך הכל משקולת שהמאמן – הבורא – שם עלינו, כדי שנוכל לאמן את השריר הפנימי הרצוי לנפש האומה: להגביר את האהבה בינינו ואת אהבת הבורא. המחשבה הילדותית, שהאדם צריך לתקן בחוץ ולא בפנים, מתוארת במשל נפלא של הבעל-שם-טוב: "אדם עומד מול המראה ורואה את בבואתו עם כתם על המצח. כל חייו הוא מנסה לנקות את המראה, ומתלונן על כתם שאינו מתנקה. אילו רק הושיט את ידו למצחו הוא, היה הכתם מתנקה תיכף ומייד". המערכה שאנו מצויים בה, מול אנשי חמאס שפלים השואפים, ללא אבחנה ובאופן הברברי והנתעב ביותר, להרוג יהודים, ובכללם נשים וטף, היא רק מראה. בל ניתן לכאב (המוצדק) לבלבל אותנו ולגרום לנו לתקן רק את המראה. לא באמת משנה כמה מחבלים נחסל, כמה מנהרות נפוצץ או כמה טילים ניירט. התיקון האמיתי המבוקש הוא בתוכנו. אין מנוס אלא להיענות לאתגר של מילוי תפקידנו הרוחני במסגרת האנושית הכללית. לשמחתנו, המלחמה הזו הביאה לפרץ בלתי רגיל של אחדות בעם בכל הרבדים. המתנדבים התומכים בחיילינו הגיבורים, רבבות האזרחים שהשתתפו בלוויות החיילים הבודדים וכל עמך בית ישראל התומכים כלכלית במשקי הדרום מפיחים תקווה גדולה, שאחדות אכן אפשרית. אלו רק ניצנים של האחדות המקווה, שבעיקרה אינה חומרית אלא צורתית. אומרת המשנה: ״אמר רבי שמעון בן חלפתא, לא מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. שנאמר: ׳ה׳ עוז לעמו ייתן, ה׳ יברך את עמו בשלום׳״. התכלית המקווה של היהודי היא השלום. לשם צריך הוא לשאוף בכל פעולותיו. הקב״ה אינו מתבלבל: היות וברא את הבריאה על-מנת כדי שתגיע לתכליתה, שהיא שלום עולמי, על-כן ודאי הוא שהשלום יגיע. האפשרויות לכך הן או בדרך תורה, או חלילה בדרך ייסורים. הדרך לפתרון הקונפליקט עם הערבים חיינו כאן הם משחק, אבל כזה שתוצאותיו אינם סך סכום אפס. הניצחון במשחק אינו מושג על-ידי כך שמביסים את היריב: הניצחון הוא כשמשלימים איתו. היחד, השלום והאהבה, הם הניצחון במשחק החיים, ולא ההשתלטות על הזולת. היכולת לכבד את הצד השני מחייבת את גילוי התפקיד הפרטי שלו ביחס לכלל, וכן לקחת מחויבות למלא את התפקיד שלי-עצמי ביחס לכלל. הרצון האימפריאליסטי לכבוש את הצד השני, להביסו ולעשותו כפוף אלי ככובש את נפשו, גופו וארצו, היא דרך יוונית – דרך הגוף. הנשמה מבקשת אחדות. היא זו שרוצה לנצח. האם ניסינו להבין מהו הייחוד של העולם הערבי בתפקיד הכלל-אנושי? יתרה מכך, האם קיבלנו על עצמנו אחריות על תפקידנו-אנו במרקם האנושי? אנו עם סגולה, העם הבכור בכל בני האנושות. אבל כולם היו בניו (של הבורא יתברך). יחד עם תורתנו הקדושה, קיבלנו על עצמנו את שרביט ההנהגה לשלום ולאהבה כלל-אנושית. כאשר אנו עומדים מול המראה ושומעים את הבורא ית׳ מדבר אלינו דרך אחינו הצעירים, שאמצעי התקשורת שלהם הם מנהרות, טילים וטרור, אנו נוטים להניח – כבכל סכסוך – שאין פתרון זולת הפעלת כח במידה כזאת שתוריד את האוייב על ברכיו. אך אופן כזה של ניצחון לעולם לא יהיה פתרון אמיתי של סכסוך כלשהו. הניצחון היחיד הוא השלום, ועלינו להפנים זאת כעם שייעודו להצעיד את העולם כולו לקראת שלום כזה. האם יש פרטנר לשלום? שימו לב מה תובעים הפלסטינים: טריטוריה הנקראת ״ארץ ישראל״. לאמיתו של דבר, לא מדובר על פיסת הקרקע שלנו אלא על המהות הפנימית שלה. הפלסטינים קוראים לנו להגביר את פנימיות האנושות! הם תובעים מאתנו לרצות (מלשון "ארץ") ליצור קשר ישר אל ("ישראל") הבורא יתברך ולא להסתפק בקיום מצוות באופן חיצוני בלבד. דבר זה אפשרי אך ורק באמצעות לימוד פנימיות התורה ולא חיצוניותה. הפנימיות היא נשמת התורה. הלימוד בה יגרום לכך שהיא תתפשט גם לאומות העולם ותשנה אותם מן היסוד. הערבות ההדדית היא אמנם בראשונה בתוך עם ישראל, אך אין היא מסתיימת שם – הערבות ההדדית האולטימטיבית היא בין כל בני אנוש, ועל כן הקריאה ללימוד פנימיות התורה היא המפתח לקריאה לשלום אמת. רק היא תתן לנו בסיס להנהיג את העולם כולו בדרך של שלום. לא סדר כלכלי חדש, לא "אופק מדיני", לא טנקים ומטוסים ולא טכנולוגיה עדיפה הם שיכריעו את הקונפליקט. מה שיכריע הוא תיקון אמיתי של נפש האדם, וזה אפשרי אך ורק באמצעות לימוד חוכמת הקבלה. זוהי פניה לכל היהודים שומרי תורה ומצוות: אל תסתפקו בחיצוניות. בקשו את הפנימיות. הבה נדאג לכך שבכל בית מדרש ובכל בית ילמדו פנימיות התורה. רק כך נוכל להביא שלום עולמי: שלום המבוסס על אהבת הבורא, שהוא – ורק הוא – יכול לחבר בין כל הישויות כולן ולשאת את כל ההפכים. הכרת דרכי ההנהגה של הבורא את העולם – שהם תמצית מהותה של חוכמת הקבלה, העוסקת בחוקים הקוסמיים הרוחניים של הנשמות באשר הן – תייצר הנהגה עולמית של עם ישראל לדרך השלום. אם הבורא ברך אותנו – את האנושות כולה – בשלום, לא יתכן שלא נוכל לזכות בו. |
עוד בנושא:
