בן אדם מה לך נרדם | אמר הצעיר מעיר. הדל באלפי, חיים ויטאל בן לא"א הרב יוסף וויטאל זלה"ה, בהיותי בן שלשים לכח תשש כחי ישבתי משתומם. ומחשבותי תמהים. כי עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו. רפואה לא עלתה למחלתינו. אין מזור לבשרנו. ולא עלתה ארוכה למכתינו, לחרבן בית מקדשינו, הנחרב זה היום אלף ות"ק וד' שנים. אוי לנו כי פנה היום, יום אחד של הקב"ה שהוא אלף שנים, וגם נטו צללי ערב, שהם ת"ק וד' שנים יותר מחצי היום הב'. וכלו כל הקצין ועדיין בן דוד לא בא. ונודע את אשר אמרו רז"ל 'כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאלו נחרב בימיו'. ואתנה את פני לחקור ולדעת מה זה ועל מה נתארך קיצינו וגלותינו. ומדוע לא בא בן ישי.
ומצאתי און לי ואנינה בקרבי ולבי דוי. ממאמר אחד הובא בספר התיקונים תיקון ל' דף ע"ז ע"ב. וז"ל, תנינא כתב ורוח אלהי"ם מרחפת וגו' מאי ורוח, אלא בודאי בזמנא דשכינתא נחתת בגלותא האי רוח נשיב על אינון דמתעסקי באורייתא בגין שכינתא דאשתכחת בינייהו, והאי רוח אתעביד קלא וימא הכי אינון דמיכין דשינתא בחוריהון סתימין עינין אטימי לבא קומו ואתערו לגבי שכינתא דאית לכון לבא בלא סכלתנו למינדע ביה ואיהו בינייכו ורזא דמלה קול אומר קרא. כגון קרא נא היש עונך וגו', והיא אומרה מה אקרא כל הבשר חציר. כלא אינון כבעירה דאכלי חציר. וכל חסדו כציץ השדה, כל חסד דעבדי לגרמייהו הוא דעבדי. ובההוא זמנא מ"כ ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב, דא איהו רוחו של משיח. ווי לון מאן דגרמי דיוזיל ליה מן עלמא. ולא יתוב לעלמא, דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה וגרמין דאסתלק נביעו דחכמה דאיהו יו"ד מינה ואשתארת בי"ת יבשה, ווי לון דגרמי עניותא וחרבא ובזה והרג ואבדן בעלמא. והאי רוח דאסתלק דאיהו רוחו של משיח כמה דאתמר ואיהו רוה"ק. ואיהו רוח חו"ב. רוח עצה וגבורה. רוח דעת ויראת ה'. פיקודא תנינא ויאמר אלהים יהי אור. ובגין דא אמר הקב"ה השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ כו', דאיהו רחימו בלא פרס ולא על מנת לקבל פרס. ויראה ואהבה על מנת לקבל פרס איהי שפחה ותחת שלש רגזה ארץ וגו'. תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה, עכ"ל:
והנה מ"ש בתחילת דבריו "ואפילו כל אינון דמשתדלי באורייתא כל חסד דעבדי לגרמייהו" וכו', עם היות שפשטו מבואר, ובפרט בזמנינו זה בעו"ה אשר התורה נעשית קרדום לחתוך בה אצל קצת בעלי תורה אשר עסקם בתורה על מנת לקבל פרס והספקות יתירות, וגם להיותם מכלל ראשי ישיבות, ודייני סנהדראות, להיות שמם וריחם נודף בכל הארץ, ודומים במעשיהם לאנשי דור הפלגה הבונים מגדל וראשו בשמים, ועיקר סיבת מעשיהם היא מה שאמר אחר כך הכתוב "ונעשה לנו שם". ככתוב בספר הזוהר בפרשת בראשית דף כ"ה ע"ב, וז"ל על פסוק אלה תולדות השמים והארץ. שחמשה מינים יש בערב רב, ומן הג' מינים מהם הוא הנקרא כת גבורים, דעלייהו אתמר "המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם", ואינון מסטרא דאילין דאיתמר בהון "הבה נבנה לנו עיר ומגדל וגו' ונעשה לנו שם", בבנין בתי כנסיות ובתי מדרשות, ושוין בהון ספר תורה ועטרה על רישיה, ולא לשמה אלא למעבד לון וכו'. והנה על הכת הזאת אמרו בגמרא "כל העוסק בתורה שלא לשמה, נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם":
ואמנם האנשים האלה מראים תימה וענוה, באמרם כי כל עסקם בתורה הוא לשמה:
והנה החכם הגדול התנא רבי מאיר ע"ה העיד עליהם שלא כך הוא, באומרו לשון כללות "כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו', ומגלים לו רזי תורה, ונעשה כנהר שאינו פוסק" והולך, וכמעיין המתגבר מאליו, בלתי הצטרכו לטרוח ולעיין בה ולהוציא טיפין טיפין של מימי התורה מן הסלע. הנה זה יורה שאינו עוסק בתורה לשמה כהלכתה. ומי זה האיש אשר לא יזלו עיניו דמעות בראותו המשנה הזאת ורואה חסרונו ופחיתותו:
האמנם אע"פ שלכאורה אפשר לפרש לשון המאמר על אופן זה [הגהה – אפשר כוונתו על לקנטר כמ"ש התוס' פסחים נ' ע"ב אב"ן ח"ן. ובע"ח כת"י של החסיד בעל יוש"ה גרס אפשר לפרש כו' על ע"ה ולא על ת"ח כו']. עם כל זה דבר קשה מאד מאד לומר, וכי בשופטני עסקינן, ולא בכללות כל התלמידי חכמים העוסקים בתורה, והראיה על זה אומרו דרך כללות, ואפילו 'כל' אינון דמשתדלי באורייתא כל חסד דעבדי לגרמייהו עבדי. ואין לומר דמלת 'כל' היא יתירה ומשבשתא, שהרי מקרא דורש 'וכל חסדו כציץ השדה', שלא נאמר וחסדו אלא וכל חסדו, לרמוז כי כל התלמידי חכמים העוסקים בתורה הנקראת תורת חסד על לשונה, הם דומים בחסד ההוא אל ציץ השדה, משום דלגרמייהו עבדי. אבל ביאור לשון הנז"ל יובן ראשיתו מאחריתו, באומרו "ויראה ואהבה על מנת לקב"פ, איהי שפחה, ותחת שלש רגזה ארץ":
והענין יובן במ"ש בספר הזוהר בפרשת בראשית דף כ"ז ע"ב. ובג"ד אמר קב"ה לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו דא משנה, איתתא דההוא נער ואיהו שפחה דשכינתא, ואי זכו ישראל איהי עזר לון בגלותא מסטרא דהיתר טהור כשר, ואי לא איהי כנגדו מסטרא דטמא פסול אסור וכו', דלית יחודא עד דערב רב יתמחון מן עלמא, ובג"ד אתקבר משה לבר מארעא קדישא, וקבורתא דיליה איהי משנה דשלטא על מטרוניתא דאיהי קבלה למשה ומלכא ומטרוניתא מתפרשא מבעלה, ובג"ד תחת שלש רגזה ארץ תחת עבד כי ימלוך דא עבדה ידיעה, ושפחה דא משנה, ונבל כי ישבע לחם דא ערב רב:
