פירורי לחם לשבת

וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה.

שאלוה:

שמחה גדולה. סוף סוף יוצאים ממצרים לאחר מאתיים ועשר שנים.

אם כך, מדוע מתחילה הפרשה במילה וַיְהִי הלו חז"ל אמרו לנו שזאת מילת צער?

תשובה:

כתוב ויהי בשלח פרעה את העם. וכי פרעה שלח או ה' הוציא את בני ישראל ממצרים? אלא באה התורה להורות לנו תובנה נפלאה.

אם פרעה דהיינו צד הייסורים, ההפרעה, החוסר נוחות במצרים הם שמוציאים אותך מהאנוכיות. דהיינו, האנוכיות לא משתלמת, כי היא מביאה למשל לדיכאון,

אז הדרך שבה צריך להוליך את האדם היא של צער. ולכן אם פרעה מוציא אותנו ממצרים אז הלשון היא של צער ויהי.

אולם יש גם דרך ה'. זאת כאשר האדם יוצא ממצרים בגלל המטרה אליה מקווה הוא להגיע.

עדיף להיות אדם מטרתי ולא סיבתי. אדם שהולך קדימה ולא רק מכבה שרפות. לא זז בגלל פחד, אלא בגלל אדיאל.

ישנן ב' דרכים. דרך תורה ודרך ייסורים.

אם אנחנו רק בורחים מהרע, רק פוחדים מהעונש אז חייבת להיות דרך ארוכה. אולם אם הערכים והמטרה הם שיובילו אותנו לתנועה הנפשית של השתפרות, ליציאה מהתפיסה הצרה של האגואיזם, אז הדרך תהיה הדרך קצרה.

אם אדם הראשון היה הולך בדרך מטרתית, היה נגמר התיקון ביום השבת הראשון של הבריאה. אולם בשל החטא התיקון התארך לששת אלפי שנים.

עוד ניתן להוסיף:

מהי דרך פלישתים?

הפלישתי היא התפיסה של האדם הפולש לעולמו של הקב"ה וחושב שהעולם הפקר. כל מה שמבקש הוא את ההנאה האישית. אם הקב"ה ייקח את האדם בדרך של הנאה ולא של יגיעה, אז ברגע שתהיה לו ירידה הכי קטנה שצריך להילחם עליה הוא יזרוק את כל דרך ה'.

לא פעם צועק האדם, למה הקב"ה לא מטיב לנו, למה לא לוקח אותנו בדרך שנראה את היופי והטוב בתורה, והכל כל כך קשה?

תשובה: כי אנחנו פועלים כשכואב לנו, כשפרעה מפריע לנו, ואם ייקח אותנו בדרך תענוג נשכח את הבורא ונרדוף אחר התענוג. ברגע שנצטרך להתייגע, לשים גבולות נברח מהמערכה. ע"כ לטובתנו לוקח אותנו דרך המדבר, בדרך של יגיעה.

וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוא.

שבת שלום