בור המולת השוק של רשות הרבים,
מסתיר לאדם את האני האמיתי שלו.
ברצות האדם להסתכל לאופק,
למקום בו השמים שהם התכלית
מתחברים עם הארץ שהיא הרצון,
ראוי לו לנסוק להיכן שאוויר פסגות זורם בעורקיו.
שם בזיכוך הרצון, בתכונת ההשפעה, מצויה ייחודיות האדם.
שם מצויה הנשמה המבקשת שלום ואהבה.
מהבור לא ניתן לראות את האופק
שם מצויים עקרבים ונחשים
שם מצויה ההתרפסות של האדם על חייו
דלדול איבריו שאינם מחזיקים אף לא את אישיותו.
שם מצויה העצלות המבקשת את המנוסה מהתמודדות
למקום של מנוחת הגוף
למקום התענוג הפסיבי המדרדר לדיכאון
אווו אז עליבות הנפש מבקשת לרדד את הבור
לברוח לאין לי כוח ואין אפשרות
שפעם היה כאן שמח לפני שנולדתי
והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי.
את מעוף הנשר אנו מבקשים לנפשנו
להסתכלות הנשמה עורגת אישיותנו
לאופק הנראה מפסגת ההשראה האלוקית
לדבקות ושלווה של מנוחת הנשמה
לשלום ואהבה.
הרב אדם סיני
תמונה – תמר לנג
