נועם אלימלך – רבי אלימלך מליז’נסק הילולא
1. רבי אלימלך וייסבלום מלִיזֶ'נְסְק היה אדמו"ר ומנהיג חסידי בדור השלישי לחסידות. רבי אלימלך היה אחד מגדולי מבססי החסידות בפולין, עד כדי שבספר "מאור ושמש" הוא מושווה לבעל שם טוב הקדוש.
2. מילדות שקד על לימוד תורת הנגלה והנסתר ומיעט בשינה. יחד עם אחיו ר' זושא יצאו לגלות של 8 שנים במהלכן עברו בין כפרים ועיירות, סבלו גידופים ומכות, ובתום שנות הגלות זכו לרוח הקודש.
3. חיבורו "נועם אלימלך" היה מראשוני ספרי החסידות, ובו עיקרי דרכו ושיטתו אשר קובצו יחד על ידי בנו אלעזר, ואשר נערכו לפי סדר פרשיות השבוע. דברי התורה נאמרו על ידי רבי אלימלך בשבת ונכתבו על ידי בנו. לאחר שהראם לאביו קיבל את ברכתו, אך על פי ציוויו לא הביא את הספר לדפוס עד לאחר פטירתו של אביו.
ספר זה הוא נכס צאן ברזל בתנועת החסידות, ורבים קובעים בו לימוד מדי שבת. בהסכמות לספרו שניתנו מפי גדולי רבני הקהילה הרעיפו עליו ועל ספרו שבחים רבים.
5. בנוסף לספר "נועם אלימלך", חיבר חיבור קטן הנקרא ביידיש "צעטל (פתקה) קטן", ובו מספר הוראות להנהגה יומיומית בכמה פסקאות. להלן חלק מתוך הצעטיל קטן, המודפס בסוף סידור תפילה "בית תפילה" ובסידורים נוספים:
א. בְּכָל עֵת וָרֶגַע שֶׁהוּא פָּנוּי מִן הַתּוֹרָה, וּבִּפְרַט שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בָּטֵל לְבַדּוֹ בְּחֵדֶר אוֹ שׁוֹכֵב עַל מִטָתוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לִישָׁן, יִהְיֶה מְהַרְהֵר בְּמִצְוַת עַשֵׂה זוּ שֶׁל וְנִקְדַשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִדְמֶה בְּנַפְשׁוֹ וִיְצַיֵּיר בְּמַחְשַׁבְתּוֹ כְּאִילוּ אֵשׁ גָדוֹל וְנוֹרָא בּוֹעֵר לְפָנָיו עַד לֵב הַשָׁמַיִם, וְהוּא בִּשְׁבִיל קְדוּשַׁת הַשֵׁם יִתְבָּרֵךְ שׁוֹבֵר אֶת טִבְעוֹ וּמַפִּיל אֶת עַצְמוֹ לְהָאֵשׁ עַל קִידוּשׁ הַשֵׁם יִתְבָּרַךְ, וּמַחְשָׁבָה טוֹבָה הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ מְצַרְפָה לְמַעֲשֶׂה, וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ שׁוֹכֵב וְיוֹשֵׁב בָּטֵל, רַק מְקַיֵּים מִצְוַת עַשֵׂה דְאוֹרַיְיתָא.
ב. בְּפָּסוּק רִאשׁוֹן שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע וּבְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל שְׁמוֹנָה עֶשְׂרֵה יְהַרְהֵר כְּנִזְכַּר לְעֵיל, וְעוֹד יְכַוֵין אִם יְעַנוּ אוֹתוֹ כָּל אוּמוֹת הָעוֹלָם בְּכָל עִינוּיִם קָשִׁים וְיִפְשְׁטוּ עוֹרוֹ מִבְּשָׂרוֹ לְהַכְּחִישׁ חַס וְשָׁלוֹם בְּיִחוּדוֹ, יִסְבּוֹל כָּל הַיְסוּרִים וְלֹא יוֹדֶה לָהֶם חַס וְשָׁלוֹם, וִיְצַיֵּיר בְּדַעְתּוֹ וּמַחְשַׁבְתּוֹ כְּאִלוּ עוֹשִׂין לוֹ כְּנִזְכַּר לְעֵיל, וּבָּזֶה יָצָא יְדֵי חִיוּב קְרִיאַת שְׁמַע וּתְּפִלָה כְּדִין.
6. רבי אלימלך חיבר תפילה שנועדה לאמירה כהכנה לתפילת שחרית, הידועה כתפילת רבי אלימלך. קטע מתוך התפילה: "אַדְּרַבָּה, תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלא חֶסְרונָם, וְשֶׁנְּדַבֵּר כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרו בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָרָצוּי לְפָנֶיךָ, וְאַל יַעֲלֶה שׁוּם שנְאָה מֵאֶחָד עַל חֲבֵרו חָלִילָה וּתְחַזֵּק הִתְקַשְּׁרוּתֵנוּ בְּאַהֲבָה אֵלֶיךָ, כַּאֲשֶׁר גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ. שֶׁיְּהֵא הַכּל נַחַת רוּחַ אֵלֶיךָ".
תפילה זו מסוגלת שייפתחו שערי שמיים ויתקבלו התפילות, ואכן רבים נוהגים לומר אותה כל יום לפני התפילה.
7. מתלמידיו הקדושים: האוהב ישראל מאפטא, ר' אהרון ליב מפרמישלאן, ר' אליעזר הורביץ, החוזה מלובלין, המגיד מקוז'ניץ, ר' לוי יצחק מברדיטשוב, ר' מנחם מנדל מרימנוב, ר' משה יהודה לייב מסאסוב, ובעל ה"מאור ושמש".
8. כשהגיעה שעתו של הרבי רבי אלימלך להיפטר מן העולם סמך את ידיו על ראשי תלמידיו ולארבעה מהם הקרובים ביותר העביר מכוחו הרוחני: לחוזה מלובלין, ממנו ביקש לחנוך את אחיינו צבי אלימלך שפירא מדינוב, נתן את כוחו הרוחני של מאור עיניו. למגיד מקוז'ניץ נתן את כוחו הרוחני שבלב. לרבי מנדל מרימנוב נתן את כוח הנשמה שבמוחו ולרבי מאפטא נתן את כוחו שבפיו.
