פִילֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה הוא סיפור מקראי המופיע בספר שופטים (פרקים י"ט–כ"א) וחותם את הספר. הסיפור עוסק באיש לוי הנקלע עם פילגשו לגבעה, עיר של בני שבט בנימין, ומתארח אצל אפרתי המתגורר במקום. בלילה מתגודדים בני העיר ודורשים להוציא אליהם את האיש הזר למען ידעוהו. במקום זאת, מוסר לידיהם הלוי את פילגשו והיא נאנסת באכזריות ומתה.
למחרת הבוקר, לאחר מות פילגשו בסוף ליל העינויים, הלוי מבתר את גופתה ושולח נתח אל כל אחד משבטי ישראל. מזועזעים, יוצאים השבטים בעצת ה'[1] למלחמת נקם נגד שבט בנימין, שבסופה נותרים מבנימין רק שש מאות גברים שהצליחו להימלט. בני השבטים נשבעים שלא להשיא את בנותיהם לאנשי בנימין שנמלטו, אך כעבור זמן מתחרטים על השבועה בשל ההבנה כי מימושה יגרום להכחדת שבט מישראל.
כדי לעקוף את הנדר, שולחים השבטים אלפי לוחמים אל העיר יבש גלעד, שאיש מתושביה לא השתתף במלחמה או במעמד השבועה, והורגים את כל תושביה פרט ל-400 בתולות על מנת לתת אותן כנשים לבני בנימין. היות שנותרו בשבט עוד 200 גברים שנזקקו לנשים, הרשו להם יתר השבטים לחטוף בתולות המחוללות בכרמים בחג ה' בשילה.
