פילגש בגבעה – הסיפור האמיתי
סיפור פילגש בגבעה קשור למאבקי כוח בין שבטי ישראל לשבט בנימין (שופטים י"ט-כ"א). מגמת הסיפור היא אנטי-בנימינית, ומגנָה את התנהגותם הבלתי אנושית של בני בנימין. הסיפור גם מגנֶה את הפירוד בין השבטים ומטיף לאחדות שבטי ישראל תחת הנהגה של מלך אחד.
סיפור המעשה: איש לוי מהר אפרים החזיר את פילגשו מבית אביה שבבית לחם ביהודה. הם התעכבו בדרך, ומשהחשיך היום נאלצו ללון בעיר גבעה שבבנימין, בביתו של איש אפרתי. אנשי גבעה רצו לעשות באיש מעשה סדום, והוא ניצל כשהפקיר בידיהם את פילגשו. הם אנסו אותה והתעללו בה עד מוות. בתגובה על כך שלח הלוי את נתחי גופתה של פילגשו בכל גבול ישראל והזעיקם למלחמה נגד בני בנימין, שסירבו להסגיר את אנשי גבעה ביד העדה.
לאחר שני נצחונות של בני בנימין הם הובסו קשות (כ'), והשבט עמד על סף כליון. בני ישראל שנשבעו שלא יתנו אישה מבנותיהם לבנימין חיפשו דרך למנוע את העלמותו של שבט בנימין, ואיפשרו לשבט בנימין לכבוש את יבש גלעד, עיר שלא השתתפה בקרב נגדם, ולקחת נשים מבנותיהם, וכן לחטוף לעצמם נשים מבנות שילה (כ"א).
הסיפור הוא נספח לספר שופטים, כמו סיפור פסל מיכה, ובשניהם נאמר: "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה" (כ"א 25; י"ז 6; ובנוסחה מקוצרת בי"ח 1, י"ט 1).
