כסלו

הצורך בהכנה

ההכנה היא הכלי אותו האדם צריך להכשיר טרם ביאת האור. כאשר ההכנה היא נכונה, דהיינו כאשר הכלי הוא ראוי, אפשרי להפיק מהזמנים המיוחדים אותם גילו לנו חז”ל את המשובח ביותר.

חג החנוכה מאתגר אותנו עם המחשבה של היווני, שבעיקרה היא מחשבה גופנית. יש לזכור, שהיווני החיצוני לנו, מייצג נקודה או אפילו מרחב נפשי בתוכנו פנימה ממש ולא רק מחוצה לנו. עם צד בעצמנו אנו נפגשים, כאשר אנו פוגשים את היווני שמחוצה לנו. ולפגישה זו ששיאה הוא בחנוכה, מבקש אני לערוך הכנה ראויה.

ההכנה הרצויה

ההכנה הרצויה היא הגמישות המחשבתית. כידוע, כדי שהאדם יוכל להגיע לנקודה אמיתית, הוא צריך את חופש המחשבה. אם אדם אינו חופשי במחשבתו, הוא אינו יכול להגיע להשראה אלוקית אמיתית. כל היכן שהמחשבה אינה משוחררת, הגופניות, שהיא טבע האדם מנעוריו מעצם לידתו, משתלטת על האדם. המחשבה הגופנית משתלטת על המחשבה ומכוונת אותה כפי רצונה. המחשבה הופכת להיות עבד לרצון הגופני. ו”היכן שהאדם מחשב, שם הוא נמצא”, כפי שלימד אותנו הבעל שם טוב זצוק”ל.

ההרהור יוצר את ההרגשה ולא המעשה

האדם חושב לפי המקום בו נמצא רצונו. הרצון נע בין הרגש לשכל. ביו הגוף לנשמה. יכולים להיות רצונות גופניים ורצונות מחשבתיים. לא פעם הם אף סותרים האחד את האחר. אדם יכול בשכלו לרצות להיות בעל בטחון, אך רצונו הגופני מכריחו לחוסר בטחון. שלא לדבר על התמכרויות למיניהן של אוכל או הנאות אחרות, שהשכל אינו רוצה בהם אך הגוף רוצה בהם.

אם ישיג אדם שליטה על הרצון יוכל לנבט את חייו למקום הרצוי. אך אם הרצון הגופני משתלט גם על מחשבתו, דהיינו מחשבתו מקובעת לדוגמה מחשבתית מסוימת, לא יוכל האדם להשתנות, אלא אם יגיע לחייו זעזוע שישנה אותו. אנו מבקשים להלך ללא צורך בייסורים מיותרים שיכריחו אותנו לדברים.

המחשבה יכולה לשנות את הרצון, אך יש תנאי שהיא תהיה מספיק חזקה ומשמעותית. יש לזכור את הידיעה הכול כך חשובה בנפש האדם. “ההרהור יוצר את ההרגשה ולא המעשה”. כאשר אדם מהרהר בדבר מה, אף אם כלל לא עשה את המעשה, מתרגש הוא מהדבר, כמו בחלום, או בפנטזיה או במחשבה, שמקורה בטעות. למשל כאשר חשב שרואה אריה ופחד עד כדי שרעדו איבריו, אין זה משנה כלל, אם היה אריה אם לאו?! עצם המחשבה והאמונה במחשבה זו, שיש אריה דיה, כדי להפעיל את הרגש.

אם כך חייבים אנו לחזק את המחשבה הנכונה כך, שהיא תהיה מחשבה אמיתית וחזקה דיה, כדי שתשנה את הרצון ובעקבותיו את ההרגשה למקום הנכון.

אם נשאיר את הזירה ללא מאבק שלנו בטבע הרגיל, אזי העשוי ממילא בנפש האדם, שהוא הרצון הגופני ישתלט על האדם.

תנאי מוכרח להכנה – גמישות במחשבה

ב’ חטיבות בנפש האדם : חטיבת הדמיון וחטיבת השכל. האדם צריך גמישות במחשבה. כדי להשיג גמישות זו, האדם צריך לפתח את חטיבת הדמיון שלו. לצורך גמישות המחשבה, באופן הנכון, צריך האדם לעבוד בב’ חטיבות הנפש האמורות: חטיבת הדמיון, וחטיבת השכל.

לדמיון תמונות משל עצמו, וכן לשכל תמונות משל עצמו. השכל יכול לחשוב בצורה מסוימת, בד”כ על פי חוקים ברורים השייכים לחוקי הגוף. ואילו הדמיון יכול לגלוש לרעיונות ותמונות מחשבתיות, השונות תכלית שינוי מהשכל. בכך כוחו הרב לשינוי, אך בכך גם סכנתו הרבה.

לכל אחת מהחטיבות ישות נפרדת, לעיתים הם נפגשים ולעיתים אינם נפגשים. יש הרוצים לכפות את השכל על הדמיון, ויש שרוצים לכפות את הדמיון על השכל. אך יש לדעת שאלו הם ב’ חלקים בנפש, שכל אחד מהם צריך לעבוד בפני עצמו והמיזוג שלהן צריך עדינות הנפש ודיוק, כפי שננסה להסביר כאן.

הדמיון נותן את ההשראה האלוקית (דמיון בגימטרייה “נס”). הנס הוא היכולת ללכת מעבר לשכל של האדם. אך אי אפשר להוביל את השכל למחוזות שאינם ידועים לו, אם אין גמישות לשכל. לכן האדם צריך ללמוד איך ליצור גמישות בצורות המחשבה שלו. רובנו מקובעים בצורה דוגמאטית למחשבות ודרכים מסוימות. ולכן צריך האדם מחד לתת חופש לדמיון (ובעיקר בלימוד הרוחני), ומאידך צריך שכל מאד ברור, שיהיה תחת שליטה ברורה, משום שאם יעבוד רק עם השכל שלו, הגוף ישתלט עליו. ואם יעבוד רק עם הדמיון יתפזר למחוזות לא רצויים ולפנטזיות שיבלבלו אותו. לצורך כך צריך לדמיין בתוך מסגרת מחשבתית שניתנת לנו מחוץ לעצמנו, מחוץ לגופנו.מסגרת זו נותנת לנו התורה ביסודותיה האמוניים.

כיצד אדם משיג גמישות במחשבה?

גמישות במחשבה מושגת רק ע”י ויתור עצמי. אדם שלא מוותר על האגו שלו, לא יכול שתהיה לו גמישות במחשבה. היכן שאדם לכאורה נראה חזק, מדויק ועומד במשימות, הוא גם האדם שקשה לו להיות גמיש במחשבתו. ישנם אנשים שהם גמישים בגופם, ואז יכולים להשתלב עם כל מיני רצונות של אחרים. אולם כאן אין מדובר על גמישות הגוף, אלא על גמישות המחשבה. היכולת לפעול בנימוס על פי החוקים החיצוניים אינו גמישות במחשבה. גמישות זו חייבת להיות פנימית, אמונית ולא רק התנהגות גופנית חיצונית. יש שלכאורה מאוד מנומסים ומסכימים להשתלבות בסביבה, אך כאשר זה מגיע לאגו שלהם, כאשר יוצאת חמה מנרתיקה(ראה סוכות), מבעטים בכל מה שלכאורה האמינו בו.

איך אדם יכול לבדוק אם יש לו גמישות במחשבה?

אם האדם יכול לקחת רעיון ולראות אותו מכל צדדיו, כמו מדען ממציא. אם יכול לחשוב על אפשרויות, שאף אחד עוד לא חשב עליהן, כמו לחשוב על אפשרויות פנטסטיות. מפליא הדבר “כיצד פתאום זה עלה לו במחשבה”? ישנם אנשים, שאינם יכולים לחשוב על דברים כאלו. למשל, אם אומרים לאדם לחשוב על “מה זה שאין זמן”. אומרים לו, “תצייר את העולם הזה בלי זמן”, ישנם אנשים, שאינם יכולים אפילו להתחיל לחשוב על זה. וכל שכן כשאומרים להם דברים הקשורים לניסים לבורא, או למה שמעבר לרצונות הגופניים.

האם לא ניסחף כך למיסטיקה? מצד אחד, בדמיון אכן יש סכנה למיסטיקה ובלבול גדול מאד. ולכן כאשר נותנים גמישות לשכל, חייבים שכל אחר, שינתן לנו במקום השכל הזה. ההגנה היא ההליכה עם השכל של חז”ל מחד. ומאידך גם צריך לפתח את הדמיון. לאחר מכן, צריכים להביא את שניהם, את השכל ואת הדמיון לחטיבה אחת. היכולת להביא אותם לחטיבה אחת זה אומר מצד אחד השראה אלוקית, ומצד שני פרקטיקה עפ”י ההשראה האלוקית.

לכן, אם אדם לא יעבוד עם הדמיון הוא אמנם יעשה מה שחז”ל אמרו לו, אך לא יגיע לכך שזה יהיה שלו. זה לא יהיה חלק ממנו והוא לא יגיע לזה בתובנות האישיות שלו. ואז לא יהיה נס. משום שנס זה אומר לשנות את הטבע שלי. מאידך אם יהיה עם השראה ודמיון אף מעבר לעצמו, אך לא יהיה דמיון זה בתוך מסגרת ברורה, המכריחה לפרקטיקה, יגלוש לריחוף ומיסטיקה, המבקשת החשבה עצמית בלתי סבירה. ראה את כל המתקשרים למיניהם הצצים חדשות לבקרים.

וויתור על האגו

היוונים רוצים לכפות את השכל שיהיה עבד לגוף. אין אני אומר רצו בלשון עבר, אלא רוצים. מציאות זו נכונה לכל אדם בתיקונו. אין מאבק עם היוונים שייך לתקופה שלפני מעל אלפיים שנה, אלא לכאן ולעכשיו.

אנו צריכים את הגמישות בתחילה, כדי שנסכים להיות עבדים כלפי האמונה, להיות עבדי ה’. אך להסכים לקבל על עצמנו עבודה זהו דבר לא פשוט. אם נהיה מוכנים להיות גמישים, נוכל לקבל את הצורה הזו, אז תצלח דרכנו. נהיה מעבר השני של הנהר. נקבל את תיקונו של אברהם אבינו.

הגאווה לא נותנת לנו. הגאווה אומרת “אני יודע, אני אחליט”. ולכן בחנוכה אומרים לאדם “אל תשתמש בכלים העצמיים שלך כלל, תוותר על הרצון שלך בכלל. אתה רק רואה את האור, אך הוא אינו שלך”. וצריך האדם להסכים לכך שזהו נס גדול מאד.

איך אפשר להסכים לכזה דבר, שיש רק חסדים בעולם? לראות אותם ולא להשתמש בהם?

אם נסכים לזה, נוכל להגיע לפורים. ואז בפורים, תהיה גמישות אף מצד הגוף, אך זה יהיה כבר בחינת הגוף המתוקן. וזו תהיה גמישות של אהבה. אכן גם באהבה צריך גמישות. רוב האנשים אוהבים רק לפי הגוף הבהמי שאינו שליח של הנשמה המתוקנת, ואז למרות שנראים כאוהבים אין להם גמישות באהבה וע”כ כל אהבתם הינה רק תאווה עצמית.

כאשר אין גמישות באהבה האהבה מגיעה ונסתמת. כאשר אור האהבה מתפשט לאדם מרגיש הוא רגש של אהבה, אך למרבה הפלא, אהבה זו נגמרת ומביאה לריקנות גדולה מאד.

יש לזכור, שהגמישות במחשבה חייבת להיות קודמת לגמישות בגוף. כפי שיראה קודמת לאהבה.

חטיבה אחת

כיצד אם כן האדם יישם את הגמישות המחשבתית המהווה הכנה לחנוכה?

ראשית, לפני הכול, חייב האדם להסכים לחשוב מעבר לעצמו. לוותר על האגו שלו הכול יודע. לדעת, שרוב הסיכוי שמחשבתו הרגילה לא תגיע למקום הראוי. שהמקום המחשבתי שבו הוא נמצא חייב להשתנות.

סיפור מקוצר המשקף את העניין: במלחמה בין ב’ ממלכות צרה אחת מהן על האחרת. המטרה הייתה לגרום להם להיכנע ללא צורך לחדור לטירה. לנצורים היו מחסני אוכל שאט אט החלו להיגמר, כפי מחשבת הצרים. לאחר שנשארה פרה אחרונה ושק חיטה אחד, באו למלכה, כדי לשאול בעצתה, כיצד לחלק את הנותר בין חברי הממלכה. להפתעתם כי רבה, ציוותה עליהם המלכה, לקחת את הפרה לחתוך את בטנה, למלא את בטנה בשק החיטים ולזורקו ממרומי החומה לעבר הממלכה הצרה עליהם. מובן שעשו את ציווי מלכתם. והנה זה פלא, בראות הצרים, שלאחר כל כך הרבה זמן הנצורים מרשים לעצמם לזרוק פרה וחיטים, התייאשו ועזבו את המקום.

ללא מחשבה יוצרת זו לא היו מגיעים לפתרון. האם אנו כבני אדם, כיהודים, יכולים לחשוב על ישויות רוחניות. על אמונה. על ויתור האנוכיות. על אהבה מחוץ לעצמנו. על אין זמן גשמי. על כך, שלמרות שאנו נראים בגופים נפרדים, אנו בעצם מאוחדים בנשמה?! ועוד כהנה מחשבות, שנראות זרות ומוזרות למחשבה הגופנית, אך לשם צריכים אנו להיות יכולים להתגמש.

האדם צריך לעבוד עם הדמיון החזק מאד שלו מצד אחד, ועם השכל של חז”ל מצד שני, ולנסות אט אט להביא אותם לחטיבה אחת. דהיינו להביא לעצמו דרך ההשראה, את החלק הרוחני של המחשבות של חז”ל אבל לבדוק תדיר שאין הן יוצאות מהמסגרת שקבעה התורה הקדושה. חייב להיות צמוד למחשבות של חז”ל מחד, ומאידך צריך השראה אלוקית כדי להביא את האמת להרגשה, לנפש. אם האדם יעבוד בשתי חטיבות אלו, אז יוכל להביא עצמו לכך, שתהיה לו דרך מדויקת, פרקטית ומסודרת מאד, שמצד שני יש בה גם השראה אלוקית. רק כך אפשר להגיע כמעט למדרגה של נבואה, שהנפש עומדת במקום של ישות רוחנית.

אם לא הולכים בדרך זו, אז אנשים מבולבלים מאד בחייהם. לכאורה רואים כל מיני מגידים שאומרים כל מיני דברים, אך כאשר מנסים לראות מהי הפרקטיקה שבכך, רואים שהם יכולים כל יום לומר משהו אחר לגמרי ואין שום פרקטיקה בזה. חייב האדם שיטה רוחנית עם פרקטיקה מעשית.

סיכום

אם כן, נסכם ונאמר שבכסלו יש להכין עצמנו לנס, לגמישות, לא לקבל שום דבר כמובן מאליו. עלינו להיות מסוגלים ללכת מעבר לעצמנו. עלינו להיות פתוחים וגמישים מאד לקבל דברים חדשים. להיות במרחבים ולהסכים להם, ולא להצטמצם לנקודות פרטיות. יש להסכים, שהדמיון ייקח אותנו למרחבים גדולים מאד.יש לתת לנפשנו ללכת אל מעבר לאופק. יש לרצות לפרוץ כל הזמן למקומות אחרים, חדשים, מעבר לגוף. לא מצד פריצה של כוח, אלא חופש וגמישות. זוהי נקודת ההכנה הנפשית הראויה לחנוכה.

יחד עם זאת, צריכים גם להיזהר מהנקודה הזו של מזל קשת, משום שהקשת גם מביאה לנפילות גדולות מאד, כי החופש הזה מביא להפקרות. ולכן צריך להיזהר. אומר הזוהר הקדוש שהקשת היא גם סימן לנפילה. ולכן צריך להיזהר בזה. מצד שני גם לראות, שיש בכך פוטנציאל גדול מאד. אם עוברים שלב זה, אז מגיעים לנקודה אמיתית, לנס ממש ולהשראה פנימית חזקה. אם כך נעבוד בחודש זה, נוכל להביא עצמנו למרחבים נפשיים עצומים וגדולים. נוכל לחיות בצורה רחבה הרבה יותר בנפש, ולא להיות מצומצמים לרצונות הגוף המגביל אף את המחשבה. להיות יכולים להתגבר על היווני שבנו ולפרוץ את גבול הגוף לאמונת הנשמה.