המותר והאסור בלימוד החכמה

אחד המכשולים הקיימים בעם כיום ומונעים לימוד אמיתי של חכמת האמת, נשמת התורה, הוא שיהודים יקרים ותמימים אינם יודעים כלל מהי קבלה. יש שחושבים כי מדובר במיני קוסמויות או כתיבת קמיעות, יש שרואים בעיני רוחם שינון של שמות קודש וכוונות מיוחדות בתפילות ארוכות, ויש כאלה שרואים בחכמה התעסקות בסודות עליונים כגון מעשה מרכבה ומעשה בראשית.
חכמת הקבלה אכן בנויה מכמה רבדים וחלקים, וקיימות מספר שיטות ללימוד זה. באופן כללי חכמת האמת מתחלקת לשני חלקים:
החלק הראשון נקרא סתרי תורה (נקרא גם ג' ראשונות – ג"ר – בלשון החכמה ונקרא גם מעשה בראשית ומעשה מרכבה) שהם הצד העמוק ביותר שיש בחכמה ואותו אסור ללמד כלל.
החלק השני נקרא טעמי תורה (נקרא גם ז' תחתונות – ז"ת) שאותו לא רק שמותר לגלות, אלא גם מצווה לגלות. כי שם נמצא המפתח להכרת ה' יתברך ומציאת חן בעיניו.
כל המפורסם והכתוב כיום בספרי הקבלה כולל בזוהר הקדוש ובכתבי האר"י, הינם טעמי תורה, ולא שייכים כלל לסתרי התורה, ולא נמצא שם שום זכר, אפילו דק מן הדק, לסתרי תורה. ואדרבא אמור אתה, אם אפשר להרהר ואפילו להעלות על הדעת, שכל אלו הקדושים והצדיקים המפורסמים, שהם גדולי האומה משופרי דשופרי, כגון ספר יצירה, וספר הזוהר, וברייתא דר' ישמעאל, ורב האי גאון, ור' חמאי גאון, והר"א מגרמיזא, ויתר הראשונים עד לרמב"ן, ובעל הטורים, ובעל השו"ע, עד לגאון מוילנא, והגאון מלאדי, ויתר הצדיקים, זכר כולם לברכה, שמהם יצאה לנו כל התורה הנגלית ומפיהם אנו חיים, לידע המעשה אשר נעשה למצוא חן בעיני השי"ת, והרי, כל אלו כתבו והדפיסו ספרים בחכמת הקבלה, כי אין לך גילוי גדול מכתיבת ספר!! אשר הכותב אותו, אינו יודע מי הם המעיינים בספרו, שיכול להיות שח"ו רשעים גמורים יסתכלו בו, ואם כן אין לך גילוי רזי תורה יותר מזה, וח"ו להרהר אחר מיטתם של קדושים וטהורים הללו, שיעברו אפילו כקוצו של יוד על מה שכתוב ומפורש במשניות ובגמרא, שאסור לגלות אותם, כמ"ש ב"אין דורשין" (במס' חגיגה). אלא בהכרח, שכל הספרים הנכתבים והנדפסים, המה בבחינת טעמי תורה.
מקור הדברים הללו תמצא במסכת פסחים (דף קי"ט), ושם תמצא גם גודל השכר של המכסה סתרי תורה, והמגלה טעמי תורה, וכותב בעל "הסולם" בזו הלשון (אות ל' בהקדמה לתע"ס): "אלא בהכרח, שכל הספרים הנכתבים והנדפסים, המה בבחינת טעמי תורה, שעתיק יומין כיסה אותם מתחילה, ואח”כ גילה אותם בסוד חיך אוכל יטעם כנ”ל, שסודות אלו, לא רק שאין איסור לגלותם, אלא אדרבא, מצווה גדולה לגלותם (ראה בפסחים קי”ט), ומי שיודע לגלות ומגלה אותם, שכרו הרבה מאד, כי בגילוי האורות הללו לרבים, ולרבים דווקא, תלוי דבר ביאת גואל צדק בב”א." עכ"ל ועיין שם בהרחבה.
אם כך, מהיום נבדיל: סתרי תורה – אסור ואי אפשר, ומי שמגלה, או טוען שיכול לגלות, יש להתרחק ממנו ואסור ללמוד ממנו. טעמי תורה – צריך ומצווה. זהו הבחן חשוב שבד"כ מדלגים עליו, בהכלילנו את כל חכמת הקבלה למקשה אחת, ואין הדברים כך.
כמו כן, חילוק מהותי וחשוב נוסף שקיים, הוא ההבדל בין חכמת הקבלה עצמה, דהיינו לימוד הספירות והפרצופים, ובין לימוד ההשקפה הקבלית. לימודי ההשקפה הם בעצם הפתח והשער לכנוס לכל לימוד חכמת הקבלה ופנימיות התורה, ואותם אפשר ללמד אף לנשים. שכן מדובר לרוב בעבודת נפש ובהתקדמות האדם בדרך ה', על פי רבותינו המקובלים.
נציין במיוחד את מפעלו הענק של מרן בעל "הסולם" שטרח ועמל וכתב הקדמה או מבוא לכל אחד מספריו, ולכל חלק מספרי הקבלה, ואלה הם הנותנים לאדם את ההשקפה הקבלית, יחד עם ספרי המאמרים שכתב כגון "מתן תורה".
ורק כדי שלא נישאר בספק – אין עניינה של פנימיות התורה מיסטיקה או קמיעות, או לשרת את גשמיות האדם ח"ו בבחינת שפחה כי תירש גבירתה. ועל כך היה בעל "הסולם" אומר "אותות ומופתים? באדמת בני חם!". עוד על מה זה בכלל פנימיות התורה בדף "למה לי ללמוד פנימיות".